האם ידעתם שמשחה נגד טחורים היא ה-דבר לשים על הרגליים לפני שעולים למסלול התצוגה? ולא רק זה יש להדביק סלוטייפ על הישבן מתחת לבגד הים, למרוח וזלין על השיניים ומייק-אפ על הכתמים ולעשות מתיחות כדי ששום דבר לא יהיה רופס. קשים חייהן של המתמודדות בטקס מלכות היופי של ארה"ב, ומה הן לא יעשו כדי לעלות על הבמה ולהראות את יופיין הטבעי לעיני כל. הסרט "סודות מלכות היופי", ששודר אתמול בערוץ 1 באיחור שערורייתי של 20 דקות, ניסה לספק תובנות חדשות על התחרות הארכאית, ושלושת המשפטים הנ"ל הם הטובים ביותר שהוא הצליח להפיק.
תוך מעקב רדוד משהו אחרי המתמודדות של טנסי, מסצ'וסטס ופלורידה ניסה הסרט להראות מה באמת קורה מאחורי הקלעים של תחרות מלכת היופי של ארה"ב לשנת 2003. הצלחה רבה הוא לא רשם, אבל כיאה לסרט שאביו הרוחני נמצא בערוץ E! נראו הרבה "איי, כואבת לי הרגל מהעקבים" ומספר מכובד של בחורות בבגד ים. לו רק היה קצת אקשן, קצת לכלוך מילולי נוסח אוולין, אולי היה עניין ב-51 היפות שאוהבות זו את זו, את העולם ואת שופטי התחרות.
צלם אותי עוזרת לעניים
למרות המאמצים של יוצרי התעודה להראות את האינטליגנציה הרבה של המשתתפות ואת הקשיים שנערמים בדרכן נדמה שהכל מסתכם בדבר אחד: פרסום, והרבה ממנו. תוכניות הריאליטי התחרותיות, מעין גרסת היפר למלכת היופי, עושות ברובן את אותו הדבר. חוץ מעבודה אצל דונלד טראמפ, שאותה גם לאיש העסקים הטוב ביותר קשה להשיג, רוב הזוכים היו יכולים למנוע את כל העסק על ידי פגישה עם סוכן. האם המתמודדות ב"דוגמניות" באמת צריכות לעבור שבעה מדורי הגיהנום הללו כדי להפוך לדוגמניות? אם הן היו שוות את הפילם במצלמה רוברטו היה מקבל אותן במשרדו ויורה אותן היישר לעמודי הרכילות של השבוע שאחרי. הסיבה לרצון לעבור משימות והשפלות במשך כמה חודשים היא השאיפה להתפרסם בכל מחיר, מגיפה רצינית בשנים האחרונות.
מיס פלורידה כמעט מסיימת את לימודי הרפואה, ומתמודדת בתחרות כי מה שהיא באמת רוצה לעשות בחיים זה להיות בטלוויזיה. מיס מסצ'וסטס רוצה לעזור לאמה החד-הורית אבל יותר מכל אוהבת לראות את עצמה בתמונות, ומיס טנסי רוצה להיות זמרת קאנטרי וחושבת שהליכה בבגד ים בטלוויזיה תקדם לה את הקריירה. שלושתן אינטליגנטיות, אבל הדבר העיקרי שהן רוצות בחיים זה שכולן יידעו מי הן. מלכת היופי של 2002, שנראה שהיא גם הולכת לישון עם הסרט הלבן המצחיק על גופה, קיבלה את מבוקשה. למרות טענותיה שהיא עובדת נורא קשה בשנה המלכותית נראה שחוץ מלנצל את הפרסום שנלווה לזכייה היא לא עושה כלום. נכון, היא קמה בשש בבוקר, אבל זה כדי להתראיין ברדיו על איך זה להיות מלכת יופי. היא גם נותנת לילדים לגעת בכתר וחותמת לאנשים בקניון. מקרה שרון אילון מובהק לקבל פרסום רק כי את מפורסמת.
אז למה בעצם מתעקשים המארגנים לתת איזשהו ערך מוסף לבנות שמסתובבות על הבמה עם שמלות ערב? הרי בסך הכל מדובר בחבורת יפות שגברים רוצים אותן ונשים רוצות להיראות כמוהן. האם באמת נדרשות שאלות כמו "מה דעתך על סלבריטיז שמוחים נגד המלחמה?" ו"מה היית מעדיפה, להיות יפה או עשירה?". האם צריכות המתמודדות להשתתף במחנה אימונים שיכשיר אותן לענות לחבר השופטים ולשכור יועצת באלף דולר ליום שתאמר להן מה לומר? למרות טענות השופטים שתצוגת שמלות הערב בוחנת טעם טוב ותצוגת בגדי הים מראה ביטחון עצמי, עזבו שטויות, בחורה במידה 44 עם שפע ביטחון עצמי לא הייתה מקבלת הזדמנות להיות אפילו חלק מהתפאורה. בחורה במידה 36 שטוענת שמייק אפ הוא אחת משלוש ההמצאות הגדולות של המאה קיבלה את ההזדמנות ועוד איך. היא גם זכתה אחר כך בכתר. לא, לא מדובר פה בפמיניזם, וגם לא בהשפלת נשים או אפילו לא בשוק בשר. מדובר פה אך ורק בצורך להיות בטלוויזיה גם אם אין לך שום דבר להציע.