ההשראות של אדם רבינוביץ'

איזו מוזיקה שמעת בזמן שעבדת על התערוכה?

בעיקר שמעתי את ההקלטה שערכתי לטובת מיצב הסאונד. למרות שבנאלי להגיד את זה, המוזיקה תמיד משפיעה על היצירה שלי. אני גם יוצר עבודות שיש בהן מוזיקה, כמו בתערוכת היחיד שלי בגלריה דביר ב-2003. במיצב הסאונד שעשיתי אז, שרתי גרסת כיסוי ל"דמיון חופשי" של יצחק "צ'רצ'יל" קלפטר. למרות שבד"כ אני קשור יותר למוזיקה אפרו-אמריקאית, בזמן האחרון אני שומע יותר רוק קלאסי. אחי הקטן מנגן על גיטרה חשמלית, אז אנחנו נהנים לשמוע מוזיקה ביחד; את "איידלוייד סאות'" של אולמן בראד'רז בנד, "סטריט סורייברז" של ליניירד סקיניארד, "האלבום דה ג'וני פוקס" של ט'ין ליזי.

מה יותר מזין אותך - טלוויזיה, ספר או סרט?

טלוויזיה. בגלל שאני לא כל כך הולך לקולנוע, גם סרטים אני רואה בטלוויזיה. הטלוויזיה הופכת לפעמים למכשיר שמיועד לבהייה. לא פעם אני מרגיש שאני ניזון מוואקום. בעבודות שלי ניכר גם היבט כלשהו של ניתוק, למרות שהעבודות נגישות ופשוטות ממבט ראשוני. יש בעבודות מימד אוטונומי, כמעט אוטיסטי, שמשפיע על תקשורת וחוסר תקשורת עם הסביבה.

מה היית משנה ברחוב מגוריך?

אני גר ברחוב בלפור. זה רחוב סביר, אבל הוא קצת קרוב מדי לאזור שינקין. הייתי מרחיק אותו שניים-שלושה ק"מ מערבה. אני יותר טיפוס של רחוב דיזנגוף.

למי היית מכניס מכות?

באופן כללי, לא הייתי מרביץ לאף אחד. אפשר לומר שאני מגלם את מדיניות ההבלגה של ישראל.

מה ההתמכרות שלך?

הפסקתי לעשן לפני ארבעה חודשים. התחלתי לעשן בצבא והייתי ממש מכור, עישנתי שתי קופסאות ביום במשך שנתיים. אני עדיין לא התגברתי כמו שצריך. עכשיו התמכרתי להחזקת סיגריה בפה, בלי להדליק אותה. אני מכור גם לקפה שחור בקוניאק.

את מי היית מזמין לדרינק על חשבונך?

את דניאל כהן. אמן נוסף שמשתתף בתערוכה שהכרתי לא מזמן, ושהיה כיף להתארח אצלו בבית ולשתות איתו יין אדום.

מי היית רוצה שיראה את התערוכה שלך, חי או מת?

האשם מחמיד. נפגשנו והתיידדנו אבל לא שמרנו על קשר. העבודה החדשה ב"חזרת" מוקדשת לו באיזה שהוא אופן. הוא עבר הרבה בכנסת.

www.debka.co.il- תיק דבקה, קלאסיקה

www.gpo.gov.il - אוסף התצלומים הלאומי. למרות שרוב הדימויים הנגישים קטנים מדי ולא חדים

http://earthobservatory.nasa.gov/ - כדור הארץ מצולם מהחלל. מאוד מרגיע

אדם רבינוביץ' (32) מחזיר את עטרת דיזנגוף ליושנה. בימים אלו הוא מציג ב"חזרת", תערוכה קבוצתית בגלריה "גבעון" ברח' גורדון, מרחק יריקה מההזדנגפות הטומנת בחובה געגוע לזוהר נוסטלגי ולחיים אינטלקטואלים רווי אלכוהול, שמי יודע אם כלל התקיימו, ואילו תערוכתו הקודמת נערכה בגלריית הבית, דביר, שנמצאת בקצהו השני של הרחוב. הוא התגורר במשך תקופה בדינזגוף-בזל (טרם הגלות הבלפוריאנית) והוא עובד כמעצב הגרפי של "סטודיו", מגזין האמנות שממוקם במעמקי הלוויתן שמכונה דיזנגוף סנטר. אנחנו יושבים ב"קיטון" עם אורי דסאו, האוצר של "חזרת", ומדברים על נפלאות הרחוב בעודם מנשנשים מאכלים מהבילים שהגיעו בעזרתו של תפריט שבנייתו לא השתנתה כבר חמישים שנה; הצימעס אותו הצימעס וחמיצת הסלק עדיין מסובבת ראשים.

בתוך פרץ ניצוצות החיים שהיו ואינם בחסותם של צינה ומאיר, נפתחה "חזרת", שמחד מנסה להתחקות אחרי החזרתיות החולנית לפרקים שמרימה את ראשה בחברה הישראלית, ומאידך לגעת באותה טקסיות רפטטיבית המזינה את הישראליות. לצד עבודותיהם של אמנים ותיקים כדוגמת גרשוני ולביא, מיוצג הדור הצעיר באמנות הישראלית באמצעות אמנים כדוגמת אבנר בן גל, דניאל כהן ואדם רבינוביץ'.

חלק לא מבוטל מעבודותיו של רבינוביץ' נדמות כמתכתבות עם הכאן והעכשיו בכלי ביצוע כמעט פופיים, כמעט כמו לקוחים מפרסומת מקומית בת 30 שנה. כאן גם טמון חינן, המקרב את הצופה לעבודה בקלות מספקת בכדי להחדיר לראשו את הפואנטה. מאז תערוכת היחיד הראשונה שלו ב-99', הספיק רבינוביץ' לזכות בפרס האמן הצעיר של משרד החינוך, להשתתף בביאנלה הראשונה בבואנוס איירס, בתערוכות קבוצתיות במוזיאונים שונים בארץ ולערוך כארבע תערוכות יחיד נוספות. בעבודתו הנוכחית ישנו מימד של סאונד שלא ניתן להתעלם ממנו, אך הדימוי והמערך יוצר שקט כמעט אלים.

העבודה של רבינוביץ' ניצבת בלב ליבה של הקומה השנייה, האפלולית למראה. קומה שממבט ראשון נראית כמו הלא מודע של המתרחש מטה. מתוך ארגז הניצב על הרצפה נשמעים קולות מליאת הכנסת מה-29 באוקטובר, 1957. לאחר כמה רגעים נשמע הפיצוץ. זהו הרימון שכיוונה יד אלמונית לבן-גוריון, שערך באותה תקופה מו"מ עם גרמניה לגבי השילומים. הרימון מאוכלס בעבודתו של רבינוביץ' בהבזק אור. נדמה לרגע ששם, בפנים, נמצאים חברי הכנסת והנוכחים במליאה, כמו חיילי צעצוע במשחק שחוזר על עצמו בלופ מדי דקה וחצי, נותרים לכודים בתוך הארגז כאירועים היסטוריים שנשכחו מלב.