וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

ג'וליאן עו?ד

איל פרידמן

25.5.2005 / 11:20

אחרי שג'וליאן קופ, גיבור אייטיז עם מוניטין מפוקפק, הוציא תקליט חדש ומצוין, איל פרידמן מבקש ממנו מחילה במכתב אישי

ג'וליאן היקר, אתה חייב לסלוח לי. הפעם האחרונה שכתבתי מכתב גלוי לאמן היתה לפני שנים, ועוד לטופאק. יש לי תחושונת שאילו ידעת לקרוא עברית, לא היית מעריך יותר מידי פרץ רגשנות כלפיך, אבל על הזין שלי. לא איכפת לי אם אתה רושף כעס ביומיום שלך, או אם אתה פשוט אנטיפת. אתה מבין, האלבום החדש שלך, "Citizen Cain'd", די מטלטל אותי בשבועות האחרונים, וגרם לי להיזכר בריגוש המפגש הראשוני שלי איתך.

זה היה ב-1986 במצעד הלהיטים הבריטי "מיוזיק בוקס", ששודר בערוץ הירדני. איפשהו בין "טרו בלו" של מדונה ל"נוטוריוס" של דוראן דוראן הגיח קליפ שבו ראיתי בפעם הראשונה (והאחרונה כנראה) גבר בבגדי עור צמודים, שמזיין את סטנד המיקרופון שלו, ושר תוך כדי "עולם סתום ת'פה, סתום ת'פה, תחזיר ת'ראש לעננים וסתום ת'פה". השיר הזה, שהיה רבע-להיט, שלח אותי לחנות בית התקליט עליה השלום, רק כדי למצוא את המקסי-סינגל המופלא של "World Shut Your Mouth", דרכו נחשפתי לעוד קצת מעולמך המוזר והקסום וגם לראשונה לפרה-אובו, בזכות הקאבר המגניב שבו ל"Non Alignment Pact" שלהם. לא ידעתי אז כמה משמעותי היית לעולם רוק האייטיז האלטרנטיבי בבריטניה, ומשום שהמכתב הזה בכל זאת פתוח לכולם, ברשותך (או שלא, כמו שכבר כתבתי, לא ממש אכפת לי), הייתי רוצה לספר עליך בגוף שלישי כמה פרטים שאתה בטח יודע.

ליברפול שנות השמונים, אילן יוחסין

קופ נולד בוויילס והגיע לליברפול כסטודנט, שם הקים ב-1977 את Crucial Three, שכל חבריה הפכו לגיבורי אינדי אייטיז - פיט וויילי ייסד לימים את הMighty Wah!- ואיאן מקאלך את אקו והבאנימן. אין פלא שעם כל כך הרבה כשרון ואגו הלהקה לא החזיקה יותר משישה שבועות. אחרי עזיבתו של מקאלך, הקימו וויילי וקופ את מיסטרי גירלס עם פיט ברנס, לימים המנהיג האנדרוגיני בעל הרטייה של להקת ההיי אנרג'י דד אור אלייב (וכיוםאבא רוחני של הסיזור סיסטרס).

שנה מאוחר יותר קופ כבר ייסד את הטירדרופ אקספלודס, להקה מתוקה לחלוטין, שהייתה למעשה יריית הפתיחה לטיול הקופי בדרך הלבנים הצהובות לארץ עוץ המוזיקלית, הפרטית וההזויה שלו ורק שלו. הטירדרופ אקספלודס שילבו את הפוסט-Pאנק המתפתח בבריטניה עם אלקטרו-פופ, פסיכדליית סיקסטיז וניו ווייב. הם הוציאו את "קילימנג'רו" ו"וויילדר", שני תקליטים מעולים, צבעוניים ומלאי מיניות והומור, הרבה יותר מהניכור והרצינות התהומית שאפיינו את ההרכבים שסביבם, דוגמת הבאנימן וסימפל מיינדז.

הטירדרופ נותרו אנדרדוגים. הלחנים שלהם היו פופיים והמנוניים למדי, אבל המוזרות של קופ לא זיכתה אותם במעמד שהגיע להם. אלבומם השלישי, "Everybody Wants To Shag" כבר נגנז, ויצא רק ב-1990.

קופ קילר

לאלבום הסולו השני שלו מ-84' הגיע קופ עם גוף מפוצץ מכימיקלים, בתום שנה בה חתך לעצמו את החזה בהופעה עם סטאנד מיקרופון שבור, שכח להגיע לראיונות והתעסק בעיקר במכוניות צעצוע. לא סתם הוא קרא לו "Fried". לעטיפה הוא הצטלם מול משאית קטנה, כשהוא עירום על האדמה, ולגופו רק שריון צב ענקי. במלודי מייקר כתבו "בלשחק את המשוגע, ג'וליאן קופ הפך לרוח החופשייה הכי חשובה שלנו". כמה נכון. "פרייד" נותר מאסטרפיס. שילוב בין פופ פסיכדלי, פרנויה, שירה ילדותית כובשת ופוסט-פאנק כוחני. בין השאר נכלל בו "ביל דראמונד אמר", שיר התנגחות במנהלם לשעבר של הטירדרופ ושל הבאנימן ולימים חצי KLF. דראמונד השיב מצידו בשיר "ג'וליאן קופ מת".

קופ המציא ב"פרייד" את הגרעין ממנו פרחו טיפוסים בריטים אינדיבידואליסטים כמו איאן בראון. הוא תמיד היה יותר אקסצנטרי, אבל המשיך לכתוב שירי פופ מושלמים במאסטרפיס השני שלו, "סיינט ג'וליאן" מ-87', שאיחד אותם עם המנוני רוק-אנ'-רול מתפוצצים בחלל. צעד אחד קדימה עם הפופיות, שנחל אכזבה מסחרית וביקורתית בתקליט "מיי ניישן אנדגראונד" ב-88', גרם לו להתחבר אך ורק לפן היצירתי-ארטי שלו, וללכת איתו עד הסוף. ""Droolian הנדיר מ-90', למשל, היה מיני-אלבום שיצא בטקסס בלבד, שם ישב בכלא האליל והמנטור של קופ, המוזיקאי רוקי אריקסון. כל ההכנסות נועדו לשחרר אותו מהקלבוש. "פגי סואיסייד" הכפול מ-91' הייתה היצירה הכי נועזת, יומרנית ובהחלט בעלת כיסוי שלו עד אז. נויז שוגייזרי, סולואי גיטרות קורעים, גרובים שחורים אבסטרקטים, קראוט-רוק וספוקן וורד, עם פסגה בדמות השיר "סייף סרפר", על זיונים ואיידס, והכל בהשראת החלום שהיה לקופ אודות התאבדותה של אמא אדמה. אבל כל המודעות הסביבתית האכפתית שלו לא התלבשה מי יודע מה על דור האיקס שבנתה המדיה באותה תקופה, עם ערכים של שעמום ואדישות שהפכו אותך לקול יותר, כשהאייטיז שבקו חיים.

קופ התנתק מהליטוש ההפקתי שאפיין אותו באותן שנים, והתמסר בעיקר לגיטרות מחוספסות. הוא לא התאים לסרקזם הבריט-פופי מחד ולא לפשטות הגראנג'ית מאידך. ההתעסקות שלו בשמירה על הטבע, בצמחונות, וגם במקדשים פגאניים, לא הפכה אותו לברור יותר. "Jehovakill" המינמיליסטי יותר מ-92' הכיל שירים משובחים, אבל הציג אותו כסוג של תמהוני שהזמן שוכח, והזמן אכן שכח את האפוס הסיד בארטי הזה, וחבל. בשנים הבאות הוא המשיך, בין שאר פועליו, להוציא אלבומים, הקים הרכב גאראג'-Pאנק בשם Brain Donor, העמיק באובססיביות בהיסטוריה של הקראוט-רוק כמתעד וכמרצה, אבל מעטים הקשיבו ליצירתו החדשה.

הגידו קיינ'ד לזקיין

אז סיינט ג'וליאן, סלח לי אבי כי חטאתי. גם אני, שהערצתי אותך עד 92' איבדתי אותך בשנים האחרונות. לא יודע אם זה אתה או אני שהפסקנו לתקשר זה עם זה, אבל מה זה משנה, כי חזרת לחיי ואני אסיר תודה (במיוחד, האמת, לחברי עוזי פרויס, שנתן לי את התקליט החדש במתנה). "סיטיזן קיינ'ד" שלך מופרע, נוגע ונוקב לא פחות מ"פגי סואיסייד", גם אם אין סביבו אפילו קמצוץ של הייפ. הוא נפתח במתקפת הארד-רוק-גאראג' כל כך מלוכלכת, שגורמת לכל הבריט-רוקרים הצעירים להשמע כמו חננות. הרצועה השלישית מתחילה במחווה ל"Gimme Danger", של איגי פופ והסטוג'ז, רק שלשיר קוראים " אני חי בחדר בו מצאו את סדאם". נשמע לי שאת התבשיל שרקחת הפעם בין פסיכדליית סיקסטיז וארומת Pאנק אתה מעלה בעשן של מאגיה שחורה, שמקרבת אותך יותר מתמיד לרוקי אריקסון. וכפי שחידשת בעבר את "I Have Always Been Here Before" שלו כאילו היה שלך, רק מתבקש שאריקסון יחדש באותה הזדהות משהו מ"סיטיזן קיין'ד". הרי ממילא, כשלא תהיה אתנו, יתייחסו אליך כאל אגדה ייחודית בדורה כמוהו וכמו אל דניאל ג'ונסטון.

בלדת התפילה והיהלום בתקליט היא"I Will Be Absorbed", כמעט ארבע-עשרה דקות של גיטרות קורעות ומייללות, ושיא דרמטי שיפרק לבבות רוק-אנ'-רול אייטיזיים וסבנטיזיים גם יחד. "World War Pigs" הוא ההמנון האנטי-מלחמתי הכי צורב, סוחף וקליט מאז שרוקרים התחילו לעקר שירים כאלה, והפכו אותם לשירים נעימים ולא מלחמתיים בעליל. הכישוף ממשיך ב"Stomping Dionysus" האלקטרוני, האישי והשביר ובתוגת האשכבה הדיסטורשנית של "המתים החיים", שלא מתביישת ממחאה חברתית כנה ומרגשת. אתה יודע, כבר שנים שלא מקשיבים למוזיקה, אלא רק מדברים, אם בכלל, על הטירוף שלך. ג'וליאן, אתה משוגע אתה? משוגע מי שמרשה לעצמו לפספס אותך.

ג'וליאן קופ, "Citizen Cain'd" (יבוא, Head Heritage)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully