אין, אין על סי אן אן

לרוברט גרינוולד, יוצר "Outfoxed: מלחמתו של רופרט מרדוק בעיתונות", היתה משימה קלה, שדורשת עבודה קשה. לחשוף את צביעותה וימניותה של רשת פוקס ניוז, שמבטיחה לצופיה סיקור "הוגן ומאוזן" (לשון הסלוגן של התחנה) אך בפועל מגישה להם את המציאות מנקודת המבט הצרה של הימין האמריקאי. לא צריך להיות מומחה תקשורת כדי להבחין בהטיה הזאת, אבל מישהו צריך היה להפשיל שרוולים ולחקור אותה. גרינוולד, ותחתיו צוות של עורכים אקטיביסטים, נרתם למשימה. במשך ימים ארוכים הוקלטה כל שנייה משידורי פוקס ניוז. התוצאה היא סרט שאמנם מציין את המובן מאליו, אך עושה זאת באפקטיביות רבה (ועם קצת פחות רוח וצלצולים ממייקל מור).

פוקס ניוז אינה רק תחנה רפובליקנית וימנית, היא גם צינית: מאחורי גבם של הצופים התמימים, מעבירים ראשי הרשת מזכר יומי לעובדים, שמספק להם זוויות התבוננות על האירועים. הזווית הזו בדרך כלל מאדירה את הימין או לכל הפחות מתייחסת אליו בסלחנות, ומבקרת או מגחכת את הדמוקרטים. גם דפי המסרים של הדוברים הרפובליקנים עושים את דרכם, כמעט בלי שינויים, לפיהם של מגישי פוקס ניוז. העובדה שג'ון קרי הוא "פליפ פלופר" חוזרת פעם אחר פעם, כמו גם צמד המילים המאוס "יש אומרים", שלאחריו באה אמירה ימנית כלשהי. לעולם אין מצוין מיהם אותם ה"אומרים", אבל נוח מאוד להסתתר מאחורי רוב אמורפי שכזה. נחשפת גם הטיה ברורה באחוז המרואיינים והפרשנים והמרואיינים הרפובליקנים. פרשנים שהביעו עמדה שלא נעמה לאוזני ראשי הרשת לא הוזמנו שוב, למרות חוזה סיפור. שדר שנשלח לסקר את חגיגות יום הולדתו של רונלד רייגן בספריה הנשיאותית, נדרש לנפח סיפור שכלל לא היה קיים.

בסצינה החזקה ביותר בסרט נראה ביל אוריילי, מגיש הדגל של התחנה ואדם דוחה במיוחד, כשהוא מתעלל באולפן בג'רמי גליק, בנו של חלל האסון במגדלי התאומים. חטאו של גליק מתמצה בכך שהוא העז לחתום על עצומה נגד המלחמה בעירק. אוריילי מגייס לצידו את האב המת, אומר לבן "סתום את הפה" פעם אחר פעם, ואז קוטע את הראיון באמצע. אוריילי הוא הפנים של הניאו קונסרבטיבים האמריקאים – זחוח, מלא בעצמו, בטוח בצדקת דרכו. הוא גם הפנים של פוקס ניוז.

"Outfoxed" חושף את הפנים הללו, בעזרת עריכה אפקטיבית, וראיונות רבים עם פרשני תקשורת ועובדים לשעבר ברשת, שחלקם העדיפו לעוות את קולם ולא לחשוף את פניהם. אלא שאין די בכך. גרינוולד היה צמא כל כך להשליך את ממצאיו על הצופה, שהוא שכח להותיר זמן ומקום לבירור משמעותם. בסרט אמנם מצוין כי אחוז גבוה מבין צופי פוקס ניוז מחזיקים בעובדות שגויות על המלחמה בעיראק (רבים מהם, למשל, משוכנעים שבמדינה נמצא נשק להשמדה המונית), אבל כמעט לא מוזכרת הסיבה לכך שפוקס ניוז נוקטת בגישתה המניפולטיבית, ומדוע היא נוחלת הצלחה רבה כל כך. כמה מהדוברים בסרט מזכירים את דעותיו הפוליטיות של בעלי התחנה, מרדוק, אבל ספק אם מרדוק היה מקים תחנה ימנית אילולא היה יודע שמובטחת לו הכנסה נאה.

זהו הפן שממנו מתעלם לחלוטין "Outfoxed": כסף. הכסף הוא שמניע את גלגלי תקשורת המיינסטרים, עוד מהימים שבהם ליבה עיתונו של איל העיתונות האמריקאי רנדולף הרסט מלחמה בין ארצות הברית למקסיקו, בדומה לאופן שבו ליבתה פוקס ניוז את המלחמה בעיראק. הרסט פעל בתום המאה ה-19, וכללי המשחק לא השתנו: כלי התקשורת רוצים לומר לצרכניהם את מה שהם רוצים לשמוע, לראות ולקרוא. על פי רוב, מרביתם אוהבים את כלי התקשורת שלהם פטריוטיים ונאמנים, לא ביקורתיים וליברליים. זו גם הסיבה לכך שהתקשורת הישראלית ה"שמאלנית" מסקרת את הסכסוך בצורה שטחית ופטריוטית כל כך. הקרבות והדם המיותר שנשפך בעיראק כלל אינו רלוונטי מבחינת פוקס ניוז. רק קרב אחד חשוב: זה שניטש על הרייטינג. ופוקס ניוז מנצחת, ניצחון שבא לידי ביטוי גם בכך שהרשתות המתחרות צועדות גם הן ימינה.

במקום להעמיק בנושא הזה, המהותי כל כך, הסרט מסתיים בסיסמאות אופטימיות של חלק מהפרשנים, כשברקע מוזיקה עתירת פאתוס ומלאת אופטימיות. האמונה בשינוי אמריקאית מאוד, אבל חסרת בסיס. ב-"Outfoxed" צופים, מן הסתם, יותר ליברליים מימניים. הוא מעניק להם נחמה, תחושה שאין הם היחידים שמבחינים בעיוותיו של עולם התקשורת המודרני. במילים אחרות, גרינוולד משכנע את המשוכנעים. השאר ימשיכו לצפות בפוקס ניוז, להצביע לימין ולצאת למלחמות מיותרות.

את "Outfoxed" אפשר למצוא בקטגוריית "האוזן השלישית" בשירות VOD של הוט.