להרביץ מסביב למשיח

זה אולי נשמע אנטישמי, אבל בכל פעם שמישהו מציע לכם לצפות בתוכנית טלוויזיה שמסכמת איזו סוגייה חשובה ביהדות תביטו היטב בחוטמו. הסיכוי שהוא יגדל, גבוה. בעיקר משום שאין דבר כזה "סיכום סוגייה ביהדות". היהדות, מעצם התפתחותה בשלבים, מקומות ועל ידי אישים שונים, כל כך רב-גונית ומשופעת ברבדי פרשנויות שמשלימות ומוציאות זו את זו בד בבד, עד שאין שום סיכוי לכלל קבוע ומוחלט.

אחת ה דוגמאות הטובות ביותר היא פסוק מתהילים קי"ט – "עת לעשות לה', הפרו תורתך". רק לפי פסוק זה ניתן למוטט כל ניסיון לקבוע עמדה ברורה, משום שאף על פי שבפרשנות ראשונית, טבעית והגיונית, דומה כי הכוונה היא שיש להרבות בעבודת השם דווקא בזמן בו חוקי התורה מופרים – חז"ל ופרשנים שונים ביצעו היפוך תוכני: הם מתייחסים לפסוק הזה כהיתר זמני להפר את חוקי התורה דווקא למען קידוש רצון השם. ואם כך, הרי שכל רב שיחפוץ בכך יוכל לומר שיש לו על מה להסתמך בבואו לפסוק עניין שסותר רבדים אחרים ביהדות.

רבי עקיבא אמר "ואהבת לרעך כמוך"? ובכן, לא עכשיו, יקירתי. יש לי כאב ראש.

בסרט "הבטחת, הבטחת...תקיים!" (ערוץ 1, 21:00) בחר הבמאי צדוק פרינץ ליהנות משלל העמדות הסותרות ביהדות בנוגע לציפייה למשיח שיגאל אותנו. בכך העניק לכל תימהוני את הזכות להתבטא כאילו הוא הוא מייצג את הגישה היהודית הנכונה. מוטיב הגאולה נסקר בסרט בכל כך הרבה צורות – מאיימות ומשעשעות – עד שהתעורר החשש שבקרוב יציע לנו אפילו את פרשנותו של חמי רודנר למושג.

פרינץ שגה גם בטעות הקלאסית שמבצעים חילוניים בבואם לגעת בענייני יהדות: הם פונים לדתיים בבקשה להסבר. אלא שלא כל חובש כיפה הוא גם תיאולוג. אדרבה. לכן פספס הסרט את הדיון בעמדות ששללו כיסופים משיחיים בלתי רציונליים, כפי שגרס, למשל, הרמב"ם. הוא אף התעלם מהיבטים מורכבים יותר של הנושא – כמו העובדה שאת משיח בן דוד עתיד להקדים משיח בן יוסף, והוא לא יגיע רכוב על חמור לבן כי אם יהיה אדם מוקצה ועלוב דווקא.

כך שבסיכומו של דבר, אם התכוננתם לסרט רציני, נפלתם בפח. העובדה שהבמאי חג במעגלים ספירליים בין המשיחיות החילונית של בן גוריון, המשיחיות המוזיקלית מהסוג של הזמר עדי רן ועד לנוצרים הפונדמנטליסטים שמתחברים לימין הקיצוני כנגד תוכנית ההתנתקות, קיבלתם מה שנקרא בסלנג של פעם – סיפור מההפטרה. לעומת זאת, אם התכוננתם לסרט כסוג של כתבה פנורמית שמרפרפת על תופעת המשיחיות, הרי שמ"הבטחת, הבטחת...תקיים" ניתן היה ליהנות גם מבלי להמתין למשיח. ביחס ללוח השידורים הטלוויזיוני, זו מחמאה.