מפלצות ואלים

אפשר להשתמש בכותרת ש-I Am Kloot העניקו לאלבומם השלישי כעזר ציני הפועל נגדם. "Gods And Monsters" מתאר את ההיפך המוחלט מהיצירה שלהם: הם רחוקים אלף שנות אור מאיזושהי בשורה מוזיקלית שתהפוך אותם לאלי תרבות, אך בו זמנית, הסאונד שלהם כל כך לא מזיק, עד שבעת האזנה, "מפלצות" זה הדבר האחרון שיקפוץ לכם לראש.

להגנתה, אין ספק שהשלישייה הזו ממנצ'סטר לא מתיימרת להציע משהו שונה ממיליוני להקות רוק בריטיות אחרות. למען האמת, אין כאן אפילו ניסיון להתקדם משני האלבומים הראשונים שלהם עצמם, אלא אם כן הוספה רצינית של שכבות קלידים, חיננית ככל שתהיה, נחשבת כעליית מדרגה כלשהי.
גם כאן יש לנו רוק עדין, עגול, בעל נגיעות ג'אזיות לעיתים, ובעל אווירה אפלולית לעיתים רחוקות יותר, כשהכל עטוף בקולו היציב והלא מתחנף של ג'ון בראמוול, ששר לנו על נושאים מגוונים: החל משירי אהבה, עד שירי התבוננות עצמית ושירי סמי-מחאה קלישאתיים על תרבות הצריכה. "אני מאמין בפזמוני ההללויה של מרכזי הקניות / אנו אומרים שאין אנו יכולים / אנו יודעים שאין אנו צריכים / אבל כמובן שנלך על זה" זועק לו בראמוול.

ובכל זאת, בטקסטים של I Am Kloot ניתן למצוא הברקות בודדות, שמפוזרות על 13 שירים בינוניים עד נחמדים שמתקשים לסחוף. מלבד "Avenue of Hope" בעל הקלידים המלנכוליים והשורה המנצחת "את כמו העננים בעיר הולדתי / את סתם משמינה ושוהה בסביבה" (בתרגום חופשי), ו-"Astray" היפהפה שזכה ללחן אקוסטי-פולקי, אין כאן שיר אחד שנחרט בזיכרון.

שיר הנושא ו-"Strange Without You" הם קטעים בעלי לחן שמזכיר את ה-Coral בצורה מטרידה ופחות מקפיצה, "Over My Shoulder" משרה אווירה פופית, אך לא ממש מצליח לחדור, ו-"Hong Kong Lullaby" הוא קטע אינסטרומנטלי בעל צליל סיני, שכל כך לא קשור לשאר האלבום, עד שצריך להפריד אותו מהקונטקסט הקיים בכדי להנות ממנו.

אך עם כל העקיצות, חשוב להדגיש ש"Gods and Monsters" הוא לא אלבום רע, פשוט הסיכוי שיתחשק לכם להקשיב דווקא לו, מתוך עשרות, אם לא מאות האלבומים שהעברתם לנגן ה-MP3 שלכם, הוא כמעט אפסי. אפילו הסיכוי שתלכו לקנות אותו בקניון הקרוב אליכם כבר יותר גדול.


איי אם קלוט, "Gods And Monsters" (אן.אם.סי, Echo)

בניגוד לסתמיות של העליונים, האי-פי החדש של אנימל קולקטיב בשיתוף עם זמרת הפולק ואשטי באניאן, עלול לגרום לכם לעזוב הכל, לחפש שדות מלאים בתותים, ולרוץ ערומים בין השיחים.
לא הרבה אמנים מצליחים להוות השפעה על זרם שלם, ולחזור שלושה עשורים מאוחר יותר בתור חלק אינטגרלי מאותו זרם מתחדש. כמו כן, מעטים האומנים שזוכים לעבוד עם אותם יוצרים שכל כך השפיעו עליהם עצמם. אולי בגלל זה, השילוב של הקולקטיב עם באניאן כל כך מיוחד, מעניין ומרשים.

באניאן הבריטית, שפעלה בעיקר בין סוף שנות ה-60 לתחילת שנות ה-70, הוציאה אלבום אחד בודד, הנקרא "Just Another Diamond Day". יצירה כמעט קאלטית, ששוחררה מחדש בשנה שעברה, אחרי שהשפיעה על אומני פריק-פולק עכשוויים, כמו דבנדרה באנהארט וג'ואנה ניוסם. אנימל קולקטיב מצידם, למרות המהות השבטית של שיריהם, יצאו מהעיר ניו-יורק, ואחראים על שני אלבומי פריק-פולק אוונגרדי, שנעים בין יופי מהפנט לשירים מציקים שמזכירים ילדים שהיו מקפצים סביב מדורת ל"ג בעומר, כשהם צועקים "הוגה צ'קה" עשרות פעמים.

ועכשיו, אחרי שכבר הספיקה להתארח באלבומים של דוונדרה בנהארט ו-Piano Magic, ממשיכה באניאן את הקאמבק, ומתארחת בשלושה מתוך ארבעת השירים שנמצאים באי-פי החדש של אנימל קולקטיב. כאן הם מציגים את עבודתם הטובה ביותר, ולוקחים את גברת באניאן למחוזות ניסיוניים ומלהיבים, שמאפיינים את הפריק-פולק של תקופתנו.

קולה של באניאן לא השתנה. הוא עדיין צלול, נקי, ומשרה אווירה קסומה וילדותית. השיר הפותח, "It's You", מלווה בפריטות גיטרה מלטפות שבאות והולכות, ובקולות רקע שמספק Panda Bear, אחת החיות הפרודקטיביות והמוכשרות ביותר בקולקטיב. שיר הנושא מפוצץ באופטימיות תמימה שתחממם לכם את הלב.

חבל ששיתוף הפעולה הזה נגמר כל כך מהר, ואחרי 15 דקות כבר צריך ללחוץ מחדש על הכפתור המשולש, אך יש לי הרגשה שזו רק הצצה קטנטנה למה שצפוי לנו בעתיד, שבו, עם קצת מזל, אנימל קולקטיב ימשיכו להשתפר, ו-ואשטי באניאן תשיר ותשיר, עד שהיא תהפוך לאגדה.


אנימל קולקטיב עם ואשטי באניאן, "Prospect Hummer" (אם.סי.איי, Fat Cat)