האריה, המכשפה וקולב הבגדים

חברתי הטובה טוענת כי במתמודדי הזבל של ריאליטי יש ורצוי להתעלל כראוי. "הם אשפה טלוויזיונית", היא טוענת בדה-הומאניות משועשעת, "וכך גם יש להתייחס אליהם. אם כל רצונם הוא להופיע בטלוויזיה ולהתפרסם בניגוד גמור ליכולותיהם, יש להעביר אותם מסלול מכשולים וזוועות שיראה להם מאיפה משתינה המצלמה". ב"הדוגמניות" לקחו על עצמם צוות השופטים את תפקיד המתעללים ביד רמה ובזרוע נטויה. לשם כך הם נשכרו, והם עשו את עבודתם נאמנה. רוע נוסף אף היה מתקבל בברכה. הם ספקי הקאלט הגדולים של התוכנית, בלעדיהם היא לא היתה שווה צפייה.

תפקידם היה ברור ומוגדר - לשבת בחדר שחור ולדון באיכויותיהם האסתטיות של המתמודדות כאילו היו זקני ציון הכותבים את פרוטוקוליהם. אליהם עולות המתמודדות כדי לבקש חנינה בעין בוכייה והם יקבעו מי לפח האשפה של התהילה ומי לשער של "פנאי פלוס". עם ההכרעה ההולכת וקרבה, ראוי לדון בשופטים המתעללים - האם הם אלו הזכאים להמליך עלינו דוגמנית חדשה.

בטי רוקוואי - האשה והמותג. בכירת השופטות. המקצוענית שבחבורה. האישה שהמליכה עלינו עשרות דוגמניות וכעת שודרגה ליקירת הבג"צ האסתטי. כנשיאת השופטות היא אוחזת בספר חוקים נוקשה למדי שרק מעטות ויחידות סגולה זוכות לצאת ממנו זכאיות. גם ז'רגונה הוא מופת לאסתטיקה מילולית - זו סופגניה וזו קופסתית, זו פגומה פלסטית וזו מאכל לאומי עממי במיוחד. רוקוואי בעצם שואפת לנשגב הבלתי מושג. היא מחפשת גבעוליות ומידות שקיימות רק בפוטו-שופ. היא בעצם רומנטיקנית חסרת תקנה המחפשת יופי וטוהר בעולם שכולו כיעור וזוהמה.

מיקי בוגנים - יותר דיווה מדיווה, בתוכו הוא בעצם כוסית ארוכת רגליים וצוואר המתנשאת מעל ערמת הוואנאביז שרק בטעות הופיעה בצד הלא נכון של המסך. לא סתם זכו רק הוא ורוקוואי להיהפך לקריקטורות פרודיות ב"ארץ נהדרת"- הם גדולים מהחיים, מחפשים מושלמות בעולם כאוטי כנגד כל הסיכויים. שניהם הם גם בעלי הפגמים האסתטיים הגדולים ביותר בפאנל השופטים מה שהופך אותם מיידית לשופטים-פוסלים מומחים: מספיק מומים אישיים ברשותם כדי לפסול מומים של אחרים.

אלימור זילברמן - הקלאסית, האינטליגנטית, האליטיסטית בחבורה, שכל הופעתה זועקת פאסון וריחוק, אינה נראית שייכת לכל החבורה, כאילו שואלת את עצמה מידי פעם - מה אני עושה כאן ולמה. זילברמן ממקמת עצמה מחוץ למעגל - מסתחבקת עם בוגנים, נותנת כבוד לרוקוואי, מתעניינת בשירז ומפלרטטת עם אשל. זילברמן מנסה לייצג את הקול השקול והאובייקטיבי בצוות, אך מידי פעם מתפלקת לה איזו הערה עוקצנית במיוחד או פרץ צחוק היסטרי מאחת מהערותיו הגועליות של בוגנים. זילברמן לקחה על עצמה גם את תפקיד האמא בצוות. היא האמפתית ביותר לדוגמניות העולות לרגל וככזו לא סיפקה רגעי קאלט בלתי נשכחים או הערות מרושעות במיוחד.

אשל עזר - הגבר שבחבורה. נראה כי את הערותיו על האסתטיקה של הדוגמניות הוא משדר מהזין. מי שמצליחה לגרום לו להתנגד לחוקי המשיכה- זוכה לתשבחות, מי שמשאירה אותו מדולדל - זוכה לקיתונות בוז. עזר הוא גם האקטיבי בחבורה. הוא אינו משמש רק על תקן שופט, אלא יורד לשטח ופוגש את הבנות בסביבתן הטלוויזיונית. בתור הצלם, הוא תופס את מקומו הקלאסי של הגבר בתור המציץ והמחפיץ. הוא בעל הכוח האמיתי, רואה את הבנות במערומיהן הדו-משמעיים וקובע גורלות בהינף צמצם. ביקורתו היוקדת היא המובנת מכל - הוא נאלץ להתמודד ולסבול מהחומר האנושי המתוסבך של התוכנית פנים מול פנים. בבואכם לשפוט אותו, שאלו את עצמכם, כיצד אתם הייתם מתמודדים מול בחורות הבוכות שאין להן שיער לקוקו?

שירז טל - בתפקיד דוגמנית העל. עריכת דמותה בתוכנית זועקת הייתי יפה ושתקתי. אולי הגיגיה נשמעו בחלל החדר אך רובם נותרו על רצפת חדר העריכה. כחסרת מומים אינה יכולה (או צריכה) לפסול מומים של אחרים. כל הופעתה בפאנל היתה כדי להציג מושלמות אסתטית מהי. היא היוותה תו תקן אליו הושוו כל המתמודדות ואליה נשאה רוקוואי את עיניה בהערצה. כאשר נספרו הפגמים אצל הבנות תמיד הציצה המצלמה בתאווה בנס היושב לו בחדר כאחת האדם כאומרת - לדוגמנית הזו אין צוואר, הביטו נא בשירז וראו כיצד צוואר צריך להראות, לזו יש שדי סיליקון מנופחים - הביטו כיצד נראים שדיה המוצלחים של שירז. שירז הזכירה לנו כי היופי הנשגב קיים, אך לצער השופטים ולצער כולנו, מעטות זוכות בו.