כבר מספר שבועות שהצפייה ב"כוכב נולד" נהפכה למשימה בלתי אפשרית. התוכנית שהגדירה מחדש את מושגי הרייטינג בישראל, התניעה את מפץ הריאליטי הגדול, ריגשה רבבות צופים והביאה לעולם כוכבים כדוגמת שירי, נינט וסקעת, הפכה בעונה השלישית לחיזיון בלתי נסבל, צעקני וממוסחר. אפשר לנקוב בסיבות רבות לגלגולה הנוכחי של "כוכב נולד" כבאסטה הטלוויזיונית הכי גדולה במזרח התיכון, ביניהן הברית עם סלקום, אגרסיביות השיווק הבלתי תיאמן, הסטיילניג שמגיע הישר משוק הכרמל בואכה קסטרו והפיכתו השרירותית של כל חרדון מהמהם לזמיר מהמם בעזרת מניפולציות חסרות בושה. אבל למה בעצם להתעסק בקטנות. אמנם כבודן של סיבות אלו במקומן מונח, אך מעל כולן מתנוססת סיבה אחת גדולה, עבה, מעיקה ומתישה שאל מולה מחווירות ומתגמדות כל שאר חסרונותיה של התוכנית. לסיבה הזו קוראים צביקה הדר.
אי אפשר לקחת מהדר את יכולותיו הטלוויזיונית. כשמאחוריו ה"קומדי סטור", תרומה כמפיק שותף ל"שיר שלנו" והמצאת בולדוזר הרייטינג "כוכב נולד", ניסח מחדש הדר את מושגי הרייטינג ותרבות הטלוויזיה בישראל. אבל מי שנחשב כיום בעידן הפוסט ארז טל למלך מידאס הטלוויזיוני הנוכחי, נהפך עם הזמן לתפלצת אגו שכבר מזמן איבדה את השליטה על עצמה ועל לשונה. עממי, איש חם וסחבק של סחבק, נדמה שהדר כיום כבר לא יכול לנשום אם אינו נמצא בכל דקה נתונה במרכז הפריים של המצלמה בעודו שואג בדיחות קרש שהיו מביישות כל מוסכניק במדינה.
לאלו שעדיין מעוניינים לצפות בכוכבים דה-לה-שמאטע אותם התוכנית דוחפת, אין דרך להימלט מסחבקיית האימים חסרת הפרופורציות אותה מוביל הדר. אם קיוו הצופים הלומי הלהג כי אולי כשתעזוב התוכנית את השוק ותנחת באולפן יירגע קצת האגו של צביקה, הרי שהתוכנית ששודרה בשבוע שעבר הייתה מהלומה מאכזבת וקשה. באולפן הסגול המזעזע, בין המתמודדים האומללים, חלקם נבוכים כיהודה סעדו במסעדת מול-ים, חלקם מורעבי הצלחה כמרי אור בחנות ממתקים, נדחף צביקה כהרגלו לכל סצנה או פיסת דיאלוג קטנטנה. אם יש קאוור, ינעים צביקה בזמירותיו ביחד עם המתחרה, אם יש קליפ, יצטלם הוא מייד הישר במרכז, אם אחד השופטים מדבר, ידבר גם צביקה ורצוי באותו זמן וביחד אתם. בין לבין בממוצע של אחת לדקה תעוף עוד איזו צ'אפחה חביבה. במיוחד ראויה לציון שיטת הראיון של צביקה, שגורמת לפנינה רוזנבלום להיראות כתחקירנית רגישה בעלת אגו של נמלה. צביקה שואל וצביקה עונה, צביקה מעיף עוד בדיחת קרש על מיטלמן לאוויר ובתגובה צביקה גועה בשמחה. על המתמודד המיותר להודות לאלוהים אם לפעמים הוא בכלל מצליח להשחיל מילה. לרוב, צביקה לא רואה שום סיבה לתת למישהו אחר להרוס לו את החגיגה.
אין ח' ואין הדר
הבעיה באישיותו המסתחבקת של צביקה, היא שאין בה ולו דבר אחד אמיתי או אותנטי. הצ'אפחות, החיוכים החמים והפיכתה של כל פ' מקרית ל-ע' גרונית, מתגלים כמסכה מזויפת שנועדה לבנות איזו פרסונה "עממית", שתפנה אל המכנה המשותף הרחב ביותר ותגרוף את הרייטינג הגבוה ביותר. רק חבל שלא ממש ברור מהו אותו מכנה משותף ואותו מרכז עממי אליו מנסה צביקה לדבר. האם רק אנשים מהפריפריה נכללים באותו עם מסתורי? האם חייבים לדבר ב-ח' וב-ע'? יש מפלגה שחייבים להצביע לה או אולי איזו חברת סלולרי שנדרשים לעשות מנוי דווקא אצלה? מה בדיוק מגדיר את אותו עם? אוכלים שם חומוס? מותר שרימפס? האם נכללים שם חרדים, ערבים וצפוניות מכיכר המדינה? אנשים מכפר סבא יכולים להתקבל?
לא בגלל שירתו של צביקה מתגלים אגלי הזיעה על מצחו, אלא אך ורק בגלל ניסיונו המאולץ לבנות פרסונה שחוקה שנלקחה מהסטריאוטיפים הכי משומשים. כן, צביקה בהחלט יודע איך לדבר אל העם. בתנאי שאותו עם העומד מולו ובדמיונו הוא עילג, בעל חוש הומור נמוך, אוהב חנופה מביכה, קירבה חונקת ורגש מזויף. אותה פרסונה עליה עמל צביקה בכל כוחותיו גרועה מכל אליטה חברתית יהירה או מכל עמנואל הלפרין מנותק, שהרי אין שום דבר יותר מתנשא, מפלה ומעורר גועל מלעטות אישיות מומצאת שרק עימה ובעזרתה תוכל לדבר אל האנשים ה"אלו", למקד את תשומת לבם, לרכוש את אמונם וכמובן, להשיג גם את כספם.