פח שואו

השבוע, בעת בהייה בערוץ 24, חלף על פני הקליפ ל"התשובה" של משינה (נתנו לי לראות אפילו שאני לא מנוי סלקום). הלנתי בפני החבר המסכן שישב איתי, שהקליפ החדש הוא התקדמות קטנה מאוד מאז שהלהקה צילמה ב"זהו זה" את "שלח לי מלאך". הוא מצידו לא הבין למה בכלל צריך קליפ חדש לשיר כל כך ישן. בסדר, הבחור קצת חירש; ובכל זאת, זו עוד עדות לכך שהרינגטונים החדשים של משינה נשמעים כמו שאריות מהאלבומים הישנים שלהם. אם פעם הם נהגו לחקות באופן ברוטאלי להקות אחרות, ב"רומנטיקה עתידנית" הרפרנס העיקרי הוא הקטלוג שלהם עצמם.

כמובן, להגיד שהם מחקים רק את עצמם זה קצת מעליב. הם עדיין מקפידים לגזור ציטוטים ישירים מאחרים, כמו גארי ניומן, קראפטוורק ואפילו נעימת הילדים "פופקורן" של גרשון קינגסלי. ההשפעות הנ"ל מתוות שנות השמונים ככיוון הכללי. משינה, מצידם, תורמים רעיונות מקוריים כמו סולו סקסופון, מקלדות צווחניות וגיטרות מלאות הדהוד (reverb), כאילו שאף אחד שם לא טרח להזיז את הכפתורים על האורגן וסט האפקטים בעשור בו הם שכבו במחסן. כמובן, יש יתרון לשמירה הקפדנית על הסאונד המשינאי. למשל, אם הם יאבדו שיר ברחוב, המוצא הישר ידע מייד למי להחזיר אותו.

גם הטקסטים המשינאים נותרו בעינם. מצד אחד שירים רגשניים כמו "אני עף" ו"רומנטיקה עתידנית", שכתובים ביעילות, אם כי הם מקפידים לא לומר בהם כלום. מהצד השני נמצאים שירי השטות כמו "בלש דיטקטיב" ו"קויפק מויאק קפוט", מעין גרסאות עדכניות ל"שלג צח" ו"איזה איש". אם בגיל 15 זה היה נראה לי מצחיק וגם די מגניב, היום זה נשמע שהחבריה ביקשו מילדיהם הקטנים, שמות כולם מופיעים על העטיפה אגב, לעזור להם בכתיבה, כי לאבא'לה יש מחסום יצירתי.

הרבה הלינו על עסקת שיתוף הפעולה בין משינה לסלקום. זה מסחרי, זה מנוגד לערכי הרוק-אנ'-רול (המקודשים!), הסלולר מעודד את הטרור וכדומה. אני מאמין שזכותו של כל אדם, גם אם פעם קנית דיסק שלו, להתפרנס כאוות נפשו. במקרים קיצוניים, גם מכירת נפשך לשטן היא פרנסה מכובדת. אבל השאלה המעניינת אותי כצרכן מוזיקה, היא אם אפשר להמשיך ליצור באופן אמין, חדשני ומעניין כשהלחנים שלך צריכים לעבור טוב ב-32 פולי והמסרים שלך צריכים להתאים למגבלת התווים של אס.אם.אס. חובת ההוכחה במקרה זה היא כמובן על האמן, ומצער לראות שמשינה לא עמדה בה. גם חוויית ההופעה לא משפרת את המרגש. ההעמדה הקפואה והמרוחקת של הנגנים זה מזה, הביצועים המשומרים, ההגשה, כולם מעידים על כך שמשינה בסך הכל באים לעוד יום עבודה.

משינה, "רומנטיקה עתידנית" (זברה)