ריבת חלב

גיל ריבה בתוכניתו "הלימוזינה" הזכיר לי את הבדיחה היהודית על הטמבל של העיירה. בבית הקפה של עיירה אחת, נהגו קבוצת אנשים לצחוק על חשבון הטמבל של העיירה. המסכן, לא נראה חכם במיוחד, היה חי מנדבות ולפעמים איזה עבודה קטנה מזדמנת. כל יום היו קוראים לו לבית הקפה והיו נותנים לו לבחור בין מטבע של 5 שהוא גדול יותר, לבין אחר, קטן, של 10. תמיד היה בוחר בגדול בשמחה, וממשיך בדרכו. יום אחד מישקה, שהסתכל מהצד, שאל אותו האם לא שם לב שהקטן שווה יותר. אז הוא ענה לו: כן אני יודע, אני לא כל כך טמבל. אם הייתי בוחר בקטן היה נגמר המשחק ולי הייתה נגמרת הפרנסה.

בתור אנדרוגינוס ססגוני בעל לשון ארסית, ריבה הוא תוספת מרעננת ומרנינה לשלל המראיינים האפרוריים והבינוניים בפריים טיים של הטלוויזיה הישראלית. את זה איש לא ייקח ממנו.
גיל ריבה מגיש תוכנית ראיונות לגמרי אחרת, שונה, מיוחדת ואפילו מרתקת למהירי מחשבה. מן הראוי להזכיר שלגיל ריבה היה מדור רכילות ("שליחות קטלנית"), ב"7 ימים" של ידיעות אחרונות, שהיה המדור המוביל והנשכני ביותר במזרח התיכון החדש. ומן הראוי גם לספר שאני וגיל מכירים מילדות. דרכנו נפרדו כשאני התגייסתי לצבא. גיל ואני שיחקנו ושרנו ביחד בלהקת "צעירי אחוזה", לא אפרוחי רעננה, כי אם צעירי, כמו צעירי ת"א רק ברעננה האזוטרית. כבר אז גיל, פחות כמה רקמות באזור השפתיים, בלט בכשרונו המשחקי ועוד יותר בגאוניותו להתחכם. לבקרים היה מתקשר לעבוד עלי בטלפון ולצורך זה גייס את כל בנות כיתתו בתיכון.

דווקא ממקום מלא הערכה והכרה בפוטנציאל שלו, התאכזבתי נוכח בחירת המרואיינים לפרק הראשון. רובם ככולם פשוט לא מעניינים כבר איש. איש שיחה ובוגר "משחק מכור" כמו גיל יכול היה להרשות לעצמו ליגה לאומית של מרואיינים, שלגביהם המשחק לא יהיה מכור, כשברור שגיל מנצח, מראש. השילוב של מראה מגוחך וילדותי עם מוח מבוגר ושטני, יכול להפיל מרואיינים קשים לפיצוח, ובכך גיל יכול להמריא להישגים שטרם נראו, ולהעלות את התוכנית שלו לרמה ראויה ולא לבידורית וזולה, כפי שיצאה בפרק מליל אמש.

ריבה יצר לנו תת ז'אנר חדש: ראיונות בשטח, כשהמראיין "משחק" עם המרואיינים, ומבלי משים, כאילו בטעות, חושף אותם באופן מלא. סגנון ניהול הראיון של גיל מזכיר את הסגנון של צופית גרנט, אלא שצופית מקדישה את כל התוכנית למרואיין אחד, ואילו גיל מתמודד עם כמה בתוכנית. כמו צופית, גיל משחק אותה כמשוגע, אבל ינוקא משוגע, קל הרבה יותר לסלוח לו. איך אפשר לעמוד מול ילד, שחושב שכל יום זה פורים. אולם ניכר לעיתים כי הוא לוחץ יתר על המידה כדי להוציא את המרואיין מגוחך, ואז המשחק הספק תמים שלו נחשף. כמו עם דניאלה וייס אמש - לוחץ אותה להגיד לך ולהראות לך, ותוך כדי מגניב מבטים רבים מדי למצלמה. אין צורך, תרגיע, יש לך את זה באלגנז'.

לתת-הז'אנר של הלימוזינה יש הרבה קסם ותחכום ופורמט עם בסיס משעשע; ילד מצועצע ומפונק נוסע בלימוזינה רחבת ידיים ומזמין אליו אורחים לשחק איתו בזמן שהורים לא ממש שמים עליו זין. גיל ריבה נהנה לשחק את האידיוט של העיירה, כך הוא מרשה לעצמו לעשות דברים שאף אחד אחר לא יכול. הוא פשוט לא מתאפק לקרוץ כל הזמן ולהזכיר שהאידיוטים האמיתיים הם אנחנו. רק שייזהר - אם ימשיך להזכיר לנו, בסוף תיגמר לו הפרנסה.