אל סונידו דל רגאיטון!

נסיעה של שעה וחצי מפרידה בינינו ובין אלחואלה, פרבר קצת דפוק שנמצא ממש בסמוך לשדה התעופה הראשי של קוסטה ריקה. הירידה מההרים מלווה בחששות, כיוון שבדיוק החלה עונת הגשמים, כך שבין הר לגבעה, באותם רגעים שברדיו משתבשת הקליטה, אנחנו נתפסים למטרים מזדמנים ועצבניים של גשם חמים. כבכל כניסה לאוטו, תחנת הרדיו Vox Pop (106.3 על הסקאלה) בפול ווליום, רזידנט התחנה שוטף את גלי האתר משש בבוקר ועד הלילה עם רצף חסר מנוח של דאנסהול ורגאיטון, כשביניהם מפוזרות ערמות של דרופים וג'ינגלים בנוסח "ריספקט", "נאמבר וואן", "יה, בייבי, יה" (היישר בקולו של אוסטין פאוורס), וכמובן, שלו עצמו, "דיג'יי אקשן" (איזה כינוי מנצח). יעד הנסיעה: יומולדת שנה לתחנת הרדיו המתחרה, Exa FM (92.3), שחוגגת במיני פסטיבל ששיאו הופעה של טגו קלדרון (Tego Calderon), כוכב רגאיטון, והפנים של קוניאק Hennessey באמריקה הלטינית (שדרך אגב, בערבוב עם רד בול יוצר את המשקה המכונה "קראנק ג'וס").

כשמונת אלפים צעירים ממלאים את מגרש הכדורגל שמאכלס את המופע, רובם ככולם לבושים בספין-אוף מקומי על תרבות ההיפ-הופ; גופיות או חולצות גדולות, בנדאנות וכובעי מצחייה מוטים הצידה, קשוחים כלפי חוץ, אך בעצם ילדים טובים ומנומסים. הם מריעים להופעות החימום של זמרי היפ-הופ ודאנסהול בספרדית (להלן רגאיטון, דקויות בהמשך), טאפון המקומי ורוקי מפנמה שמופיע אחריו, כשבין המופעים רקדני ברייקדאנס והפעלותיהם של הדיג'יים מחזיקים את הקהל משועשע. אלה לא מהססים לנגן את כל הלהיטים בזמן שאלפי הנערים שרים במקהלה ורוקדים בתנועות קלאב מד אחידות לצלילי "סקוביי" של הכוכב הראשי של הקאריבים, אלפנט מאן, ללהיטי דאנסהול של ביני מאן, וייבז קרטל, T.O.K ודמיאן מרלי (בלהיט הנו-רוטס "Jamrock"). ואיך לא, גם אינספור להיטי רגאייטון, בראשם "גזולינה" של דדי ינקי (Daddy Yankee), הלהיט הגדול ביותר שיצא תחת הז'אנר עד היום, שמתנגן לפחות שלוש פעמים במהלך הערב. כל דיג'יי רוצה לשים אותו, וזה שגם קודמו ניגן אותו לא אומר שהוא שוב לא ינחת פצצה, כפי שמעיד הקהל בהתלהבות.

אם עד עכשיו היה הרגאיטון הצליל המחרמן של מדינות העולם הלטיני, שסוחף אחריו את הצעירים מקולומביה בדרום ועד מקסיקו בצפון, הקיץ הזה הוא יעלה את מפלס הזימה בעולם כולו. אבל לפני שנסביר למה וכמה, כדאי שנחזור קצת בזמן למה ואיפה.

פועלים ג'מייקנים שהיגרו לפנמה הביאו איתם את צלילי הרגאיי של מולדתם, ובעקבות זאת החלו לצוץ באמצע שנות ה-70 גרסאותיהם של דיג'ייז (במובן של אם.סיז) מקומיים, כמו אל-ג'נרל (El General), חלוץ הדאנסהול הלטיני, וננדו בום (Nando Boom), לקטעי רגאיי מצליחים, שהיו להקלטות הרגאיי הראשונות בעולם הלטיני. פריחתם של הדאנסהול והראגא הג'מייקנים בסוף שנות השבעים ומחציתם הראשונה של שנות השמונים, נתנה דחיפה משמעותית לפופולריות הגואה של המוזיקה הג'מייקנית אצל שכנותיה, ובראשן פנמה ופורטו ריקו. צ'יצ'ו מן (Chicho Man) מפנמה היה מראשוני זמרי הרגאיי בספרדית, ובפורטו ריקו היה ויקו סי (Vico C) לחלוץ הראפ בספרדית, כאשר ברבים מהמקרים הם פשוט היו מקליטים גרסאות מתורגמות לספרדית, לעיתים עם מילים חדשות, ללהיטי הדאנסהול של התקופה, מנהג שנפוץ בארצות אלו עד היום.

בין 1985 ל-92/3 הגרסאות בספרדית החלו לצאת החוצה לשאר ארצות אמריקה הלטינית והקהילות ההיספניות בארה"ב, כשעוד ועוד יצירות מקוריות משתלבות ברפרטואר. אם רוצים לחתוך את התפתחות הרגאיטון באופן גס, אז בפנמה נוצר החיבור הראשון בין רגאיי לספרדית, ואילו בפורטו ריקו החלו לרקוח את הערבובים הראשונים של היפ-הופ והאוס עם מקצבים קאריביים כבומבה, פלנה, מרנגה וסלסה – שני הקצוות הסגנוניים שבעצם מגדירים את הרגאיטון ומתחברים יחדיו למה שמהווה את תשתיתו המוזיקלית - רידמים של מכונות תופים שכל הזמן דוחפים קדימה, בתוספת עיטורים מלודיים בניחוח לטינו.

אך המרכיב המכריע בהתפתחות של הרגאיטון היא ללא ספק השפה. כפי שמספר ווידו מסוליקו, שתיקלט בעצמו בפורטו ריקו, וכמו שכל חובב רגאיי ומוזיקה שחורה יכול לתאר לעצמו, להתחבר לדאנסהול אינה מטלה קשה, הרי המקצב חזק והרפלקס הגופני הוא בלתי נשלט. אבל המקומיים של ארצות הלטינים גם דרשו להבין את המילים, וזו הסיבה הראשית להתפתחותו הענפה של הז'אנר, שעמוס בשירים עם פאתוס דרמטי על גבול הקיטש הטלנובלי, כיאה לתרבות המקור והיעד.

כמו שאר מוזיקות מעמד הפועלים, גם הרגאיטון נטול יומרות מוזיקליות-אסתטיות גבוהות במיוחד, אלא בעיקר רוצה לתקשר את רחשי הרחוב, עם הרחוב, ואל הרחוב. מציאות החיים, מריבות, סכסוכים, כנופיות, אהבה וריקודים הם הנושאים העיקריים, וכולם יודעים את המילים. לעולם הלטיני אין רגשי נחיתות לעומת אבותיו האמריקאים או הג'מייקנים, הוא מספיק רחב וגדול כדי לייצר שוק עצמאי ומשגשג, וגאה בעצמו ובמורשתו מכדי להתבייש. הוא לא צריך לספר כמה הוא אנדרגראונד, כי לאף אחד אין ספק באילו שכונות הוא נולד. הוא רוצה להרקיד את האנשים, באוטו, בחנות, בבית, ברחוב ובמועדון, וכמה שיותר. מסחרי זו לא מילת גנאי, זו מחמאה שמיתרגמת למזומנים.

על אף הוותק היחסי, ההתפוצצות הרצינית של הרגאיטון מחוץ לבאריוז (השכונות הלטיניות) התרחשה בעיקר במהלך השנה-שנתיים האחרונות. בכל עיר או מדינה שמאכלסת קהילה לטינית בגודל בינוני ומעלה, ניתן למצוא כיום ערבי רגאיטון שממלאים מועדונים. בלוס אנג'לס, ניו-יורק, מיאמי (פלורידה בכלל) ולונדון, אפילו בחבלי עולם מרוחקים וקרירים כמדינות אירופה וקנדה - בעקבות ההיספנים משתרכים ההמונים שרעבים לריקודי הפ?רו (Perro – כלב) וההורמונים של הדם הלטיני החם. במהלך השנה האחרונה כל להיט היפ-הופ ואר-אנ'-בי שמכבד את עצמו יצא בגרסת רגאיטון, לרוב באוספים מיוחדים נוסח אלבומי רידמים שמרכזים את הלהיטים התקופתיים, למרות שאת האקשן האמיתי תמצאו דווקא במיקסטייפים הרבים שמסתובבים אי שם.

טגו קלדרון שיתף פעולה עם סייפרס היל ופאט ג'ו, כיכב בגרסת הרגאיטון של "Yeah" (אשר), והקליט גרסאות ספרדיות למקבילו האמריקאי 50 סנט (שדומה לו מבחינת סגנון ההגשה הווקאלי), כפי שבהופעה באלחואלה הוא ביצע את "P.I.M.P" לטינו-אסטילו. איווי קווין (Ivy Queen), הגיבורה הנשית הראשית של הז'אנר, השתתפה באלבום של וייקליף ז'אן לאחר שכבשה את ליבו, כשנענתה במהלך הופעה להצעתו המתגרה לקהל שמי שיש לו את הסקילז יעלה לבמה ויפגין אותם, וקיבל ממנה סקילז לפנים. לא פלא ש-MIA האנגלית-סרי-לנקית מציינת אותה בראיונות בנשימה אחת עם שאר גיבוריה. דון עומר (Don Omar) היה המופע הפותח בסיבוב ההופעות של שון פול בדרום אמריקה, וצמד המפיקים מהרפובליקה הדומיניקנית ה"לוני טיונז" (Luny Tunez) זוכים לסופרלטיבים נוסח "הנפטונז הלטיניים", בעיקר בשל הנוכחות המסיבית שלהם כמפיקיה הפוריים והמגוונים ביותר של הסצינה (הם המפיקים שמאחורי "גזולינה"), למרות שמבחינת חדשנות הפקתית הם עדיין מפגרים קצת מאחורה. לא נראה שממש איכפת להם.

להיט הרגאייטון הראשון שזוכה לשידורים רבים ונשנים ב-MTV Base הוא דווקא שיתוף הפעולה בין הראפר הניו-יורקי NORE וצמד התאומות-הזהות Nina Sky בשיר "Oye Mi Canto", אך גם הקליפים של גיבוריה האותנטיים של הסצינה צוברים תאוצה עם בוא הקיץ. כוכביה הגדולים, אלו שכבר הוזכרו מעלה ונוספים כזיון ולנוקס (Zion y Lennox), הקטור וטיטו, בייבי ראסטה, גרינגו וכו', מחוזרים ומוחתמים על-ידי חברות תקליטים בינלאומיות בסדר גודל של יוניברסל. מאסטרס אט וורק עשו רמיקס באווירת רגאיטון ללהקה הוונצוליאנית "לוס אמיגוס אינוויסיבלס", וחברת התקליטים של פאף דדי פתחה לייבל משנה בשם Bad Boy Latino בראשותו של אם.סי פיטבול האמריקאי-קובני. אותו פיטבול גם הקליט גרסה אמריקאית-פרנדלי ל"גזולינה" של דדי ינקי, שגם בארץ כבר נשמעה מתנגנת על-ידי מספר תקליטנים ושדרני רדיו זריזים, וצפו למאש-אפ עם "לא ציפיתי" שיחרוך את מסיבת סוליקו הקרובה לביתכם. חום יולי-אוגוסט היכון, הנה מגיע אל סונידו דל רגאייטון!