להמר על הסוס הלא נכון

השבוע הסתבר שמרבית מחשבי ארצנו לא נשלטו כלל וכלל על ידי בעליהם החוקיים. הדבר מסביר היטב את התנהגותו חסרת הרציונאליות של המחשב המצוי. כמה מאתנו החלו לכתוב מסמך וורד בלהט, מלאים ביצירתיות ואנרגיה כאילו היינו דוסטוייבסקי בימים שבהם לא סבל משחפת, רק כדי להרים את הראש ולראות שכל מה שכתבנו יצא בג'יבריש באותיות אנגליות? כמה פעמים פתחנו תוכנה והמחשב התחיל להבהב כמו מכונת מזל בלאס וגאס, כאשר לחיצה הולכת וגוברת בעצמתה על הכפתורים ctrl+alt+shift רק גורמת למקלדת להישבר, ולנו לפנות לטכנאי מחשבים בכיר עם 19 שנות לימוד, שצריך להפעיל את פעולת התכנות המסובכת ביותר כדי להורות לנו לכבות ולהדליק את המחשב פעמיים.

אחת לכמה זמן המחשב מבקש מאתנו אישור לדווח על תקלה למישהו. אף אחד לא מדבר על כך, אבל מי זה המישהו הזה, ומה המחשב רוצה להגיד לו, אין לנו מושג. רק שבסוף התהליך, המחשב מאושר לדווח לנו כמו ילד בן שלוש שחזר מהגן, שזה הצליח לו והמסר נשלח.

מאחורי כל המצבים האלה, כך מסתבר, עומד סוס טרויאני אחד. הסוס של החתן של ורדה רזיאל ז'קונט. החתן הזה הפעיל ותחזק אלפי מחשבים שונים שאינם שלו, והעתיק מהם מידע חשוב וסודי, ובראש ובראשונה את הסוד החשוב ביותר של כל מנכ"ל חברת היי-טק, תיקיית סרטי הפורנו שלו.

לפרשה גם פן חיובי. היא מעניקה כרגע להרבה מאד גברים נשואים תירוץ מוכן ומזומן לכל משבר שיפרוץ בביתם סביב המחשב הביתי. נניח שבערב מסוים פלוני גולש לאתרים פורנוגרפיים ולפתע תמונת תקריב של איבר מין נשי נתקעת על המסך ולא יורדת גם אחרי ניתוק כל השכונה מהחשמל. לחילופין, אותו פלוני ידידנו מתחזה לנערה בת 14 ומבקש מגברים סוטים אחרים שיתארו לו מה הם היו עושים לו אם היה לידם ערום. כאשר האישה תופסת את אותו פלוני במערומיו, מעתה הוא יוכל תמיד להאשים את ורדה רזיאל ז'קונט. "זה הסוס הטרויאני שלנו. הוא הכריח אותי לעשות את זה. זאת לא אשמתי". עד היום יכולנו להאשים רק וירוסי מחשב, או את הילדים, גם אם הם רק בני שלושה חודשים ועוד לא זוחלים. מהיום יהיה זה הסוס הטרויאני.

כשמסתכלים ברשימת החברות המרגלות ואחרי מי הם בחרו לעקוב, אי אפשר שלא להרים גבה. אמדוקס לדוגמה, פלשו למחשב של העיתון גלובס. מה יש לאמדוקס, חברת התוכנה הכי גדולה בארץ, לרגל בעיתון הכלכלי מספר אחד? זה הכל נובע מעצלות שמאפיינת אנשי ההיי-טק. למישהו לא היה כוח לעשות מנוי לעיתון. מישהו באמדוקס רצה את העיתון אצלו על המחשב עוד לפני הגהה כדי לדעת מי מהכותבים שם סובל מדיסלקציה.

מנכ"ל הום סנטר הוזמן לחקירה. כשהחברות האחרות שלחו את הסוס טרויאני לחברות המתחרות שלהן, חברת הום סנטר התעקשה לשלוח את הסוס הטרויאני שלה מפורק לחלקים וביקשה מהחברה המתחרה להרכיב אותו בעצמה ולהשתיל אותו לבד בתוך המערכת. המפליא הוא שבאייס קנה ובנה קיבלו את הבקשה בהבנה ועשו זאת.

מישהו גם החדיר סוס טרויאני למחשבים של חברת דובק, יצרנית הסיגריות. הסוס נשלח במטרה לפזר את מסך העשן שאפף את הכוונות העסקיות של החברה. בימים אלה אושפז הסוס בהוספיס של חברת מיקרוסופט לתוכנות חולות, ופעילי חיות הסבירו שסיכוייו לחיות קלושים עם כמות החומרים המסרטנים שהוא נחשף אליהם.

למעשה, חברות שלא ריגלו אצלן מרגישות תחושה של אכזבה. האם הן לא מספיק מעניינות חזקות וחשובות? ככותב טור אישי סאטירי, אני מחפש כבר כמה ימים ללא הצלחה את הסוס שהחדיר לי למחשב יאיר לפיד. אני אמצא אותו, אל תדאג יאיר, ואני אוכיח שכל מה שכתבת התבסס על הטורים שגנזתי.

הכל התחיל מסיפור אישי שמתקיים בכל בית ובית בישראל - יחסים לא טובים בין החותנת לבעל של הילדה. לפי חשדות השוטרים, החתן הערמומי גנב את כל הסודות המקצועיים של ורדה רזיאל ז'קונט, וביניהם את הקובץ עליו היה כתוב הטקסט הבא: "תעזבי אותו. הוא לא טוב לך. אל תעני לטלפונים שלו יותר. אז מה אם הוא הבן שלך והוא בן חמש וחצי, תעברי דירה ואל תגלי לו לאן".

מי מאתנו לא היה שמח להחדיר סוס טרויאני לחותנת שלו, ולאו דווקא למחשב? היחסים בין החותנת, החותן והבעל מתחילים בדרך כלל ברגל שמאל בגלל המבנה הבסיסי של מערכות יחסים רומנטיות. בימים הראשונים של בחור פוגש בחורה יש קונפליקט בסיסי בין הורי הנערה לבחור. הגבר מגיע כשמטרה רומנטית נעלה מול עיניו_ הוא רוצה להקסים את הורי הנערה, לכבוש את לבה בסערה ולגרום לכולם לחבב אותו כדי שיוכל לקיים אתה יחסי מין מלאים כשהיא שיכורה, ואז לנטוש אותה ולעבור לפרויקט הבא. אבי הכלה יודע את זה היטב, אם אשתו לא היתה נכנסת להיריון לפני 32 שנה, גם הוא היה ממשיך הלאה.

פרשת הריגול התפוצצה בשבוע של אלימות חסרת מעצורים. ברמלה נרצחו בני משפחה אחת כולל ילדה קטנה, ברחובות נרצחה נערה יפהפיה ושובת לב ברצח עיוור ונתעב ובחיפה התגלה רוצח סדרתי. התחושה היא שיש קשר עמוק של רוע בין כל המקרים הללו. כדי להגביר את התחושה המיסטית, יצא לאקרנים לאחרונה הסרט "מלחמת הכוכבים: נקמת הסית'", סרט שהרעיון המרכזי שלו פשוט למדיי: יש צד רע לכוח ויש צד טוב, וכל אחד מאתנו צריך לבחור. ובכן לצערנו אין הדבר כך.

הבעיה במה שקורה במדינה היא לא שאנשים מחליטים להיות רעים. כל אחד מהפשעים הנוראיים שהתרחשו השבוע נעשה בידי אנשים שחושבים על עצמם דברים טובים. הם חושבים שהם צודקים ומוסריים. אל תחשבו שמישהו מאלו ששלח את הסוס הטרויאני חשב שהוא איש מושחת ורע.

זה מתחיל בקטן. כמעט כולנו מפירים זכויות יוצרים וגונבים שירים וסרטים באינטרנט. אנחנו ממציאים לעצמנו סיבות להסביר למה אנחנו בעצם בסדר. מדובר בשירים שכולם הורידו, ממילא לא הייתי קונה את הדיסק הזה, פול מקרטני עשיר והוא לא צריך את הכסף שלי, סך הכל עברי לידר שמח שאנשים שומעים אותו, והאחיות יוספי בכלל צריכות לשלם לי שהורדתי את השיר שלהן.

אפילו הרוצח הסדרתי מחיפה ששרף את הגופות של השותפים שלו לדירה אמר לעצמו שהוא צודק. "הם התייחסו אלי לא יפה. היא לא סגרה את הפקק של הקולה וכל הגזים ברחו. אני אמרתי לה שבע פעמים אם לא תסגרי את הפקק של הקולה אני אנסר לך את הראש עם גרזן".

הרוצח הנתעב ביותר מספר לעצמו סיפור שבו הוא האיש הטוב, שבו הוא הקורבן. מעולם לא עמד בבית המשפט נאשם ואמר 'עשיתי את זה, ולמה? כי אני חרא של בן אדם'. אפילו היטלר היה בטוח שהוא צודק. הוא חשב שהוא מציל את העולם. בסופו של דבר האנשים המסוכנים ביותר הם האנשים שמרגישים הצודקים ביותר.

* הטור של רשף לוי הוא טור סאטירי. חלק מהאירועים לא קרו במציאות. הבלורית של יאיר לגמרי אמיתית