אני עם אשתך גמרתי

לא תמיד אפשר לצפות כיצד יצאו הדברים במקומות שקריירות מקצועיות מצטלבות עם חיי אהבה. עצם הערבוב מסוכן כשלעצמו, אך בו בזמן הוא גם פתח ליצירתיות יוצאת דופן, ולו בשל עוצמת החיבור בין השותפים ורמת הרגשות המעורבים. רושין מרפי אינה זרה לדילמה הזו בכלל. שלושה מתוך ארבעת אלבומי האולפן שהוציאה בין 1995 ל-2002 במסגרת צמד הטריפ-פופ מולוקו, נעשו ביחד עם שותפה לחיים מארק בריידון, בוגר סצינת ההאוס המוקדמת של שפילד. "Do you like my tight sweater?" הקופצני והמתקתק היה לא רק שם אלבום הבכורה שלהם, אלא גם המשפט שחולל את מערכת היחסים כולה, ואילו אלבומם המשותף האחרון, "Statues" מ-2002, נעשה לאחר שהיחסים הרומנטיים ביניהם כבר הגיעו לקצם, למרות שישנם כאלו שדווקא מצאו את פרי הפרידה כמוצלח מבין כל יבולי העבר של ההרכב. כך או כך, מעטים הם חובבי המוזיקה שלא נתקלו בקולה המיוחד של רושין במהלך העשור האחרון, ולו באמצעות שירים מגה מצליחים כמו "Forever More", "The Time is Now" וכמובן "Sing it Back" הבלתי נשכח, שהפך בשלל גרסאותיו ללהיט ענק באיביזה, ברדיו ובמועדוני ריקודים בעולם כולו.

אחד המפיקים שליווה את חברי מולוקו כבר ב-96' כרמיקסר קבוע לסינגלים המצליחים שלהם, הוא מתיו הרברט, מהגאונים האקסצנטריים והבולטים ביותר של עולם הדאנס והאלקטרוניקה. הרברט, מוזיקאי מחונן מגיל צעיר, למד דרמה באוניברסיטה בגלל שלא רצה שיכפו עליו דרכי מחשבה מקבעות בלימודי מוזיקה. הוא החל את קריירת האלקטרוניקה שלו בעידודם מארק פריצ'רד וטום מידלטון (גלובל קומוניקיישן, אבירי הג'דיי, רילואוד, ועוד) ובמהרה מצא את עצמו מעפיל על מרבית בני זמנו עם גוף עבודה עצום, שיצא תחת שמות רבים ופרוייקטים מגוונים: דר. רוקיט, וישמאונטיין, רדיו בוי ואפילו להקת ביג בנד בניצוחו, איתה הוציא לפני כשנתיים את האלבום המרתק "Goodbye Swingtime". גם אלבומיו המצליחים ביותר של הרברט, "Around the House" ו-"Bodily Functions" המופתי (הראשון מבוסס על סמפולים של כלי-בית והשני על סמפולים שהופקו מהגוף האנושי), ערבבו את חייו האישיים עם המקצועיים, כיוון שבשניהם כיכבה הזמרת דני סיציליאנו, בת זוגו, וגם האמנית היחידה עבורה הפיק אלבום שלם, "Likes" משנה שעברה. עד עכשיו, זאת אומרת.

ההיכרות ארוכת הימים וחיבתו של הרברט לאופן בו השתלב קולה של מרפי עם טקסטורות הסאונד המיוחדות שאהובות עליו כל כך, הוביל לזיווג הנוכחי ביניהם. האלבום "Ruby Blue" מורכב משלושה אי.פיז שיצאו בארבעת החודשים האחרונים, ועוטרו בדיוקנותיה של רושין שצייר סיימון הנווד (והוצגו עכשיו בגלריית הוספיטל בלונדון). ביום העבודה הראשון ביקש הרברט ממרפי שתביא עימה חפץ כלשהו לסטודיו, אז היא בחרה את מחברת השירים שלה כדי לרשום בה רעיונות. הרברט ביקש ממנה לדפוק את המחברת על המיקרופון, וכך, תוך יומיים, למרבה האירוניה ולמורת רוחם של בני זוגם, נולד השיר "If We're in Love". יתר האלבום, לדבריהם, נעשה באותה המהירות והטבעיות, ויש בו 12 שירי פופ ניסיוניים ומרתקים, שמצליחים לחדש ולהפתיע. קולה הנפלא ורב הפנים של רושין מצוי, כמובן, בקדמת הבמה, ונתמך במקצביו המיקרוסקופיים ועמוסי הפרטים של הרברט, הידוע בחיבתו לצלילים (בניגוד למניפולציות סאונד) לא שגרתיים. מבלי שניתן יהיה לזהות לרוב את מקורם, הם מצליחים לייצר אסוציאציות של בורדל פריזאי לרגע אחד, צליל של מיתר בודד באחר, וכל תהלוכת הפילים מספר הג'ונגל בשלישי.

מי שנרתע מהתיאור הלא שגרתי של מרכיבי המוזיקה פשוט לא מבין מה הוא מפספס. למרות הגישה הניסיונית-ייחודית בהפקתו, האלבום מוצף כריזמה מוזיקלית, מהסוג שרק מפגש בין שני כוחות יצירתיים ומקוריים כשני השותפים-מורדים-מוזיקליים הללו מסוגלים לו, ורצוף שירים שלמרות מוזרותם חודרים עמוק ללב ומרגשים, כמו למצוא אהבה בלתי צפויה מעבר לפינה. עולם ומלואו באלבום שהוא קטן כפי שהוא גדול, מאותן פנינים שתעשיית המוזיקה כבר מזמן איבדה את היכולת לזהות או את הכוח לחפש אחר מעיינות היופי שמולידים אותן. כעת נשאר רק לחכות להופעתה המבורכת של רושין מרפי בסוף יוני, ביום הראשון של פסטיבל אורנג' מיוזיק אקספיריינס בנמל חיפה.

רושין מרפי, "Ruby Blue" (אן.אם.סי, Echo)