אביב פסטיבלי הקולנוע השתלט על ישראל, והוא לא מתכוון להרפות הפעם מדובר בפסטיבל קולנוע אוסטרלי. מסכי הסינמטקים בירושלים, חיפה ותל אביב נכנעו ללא תנאי ויארחו בין התאריכים 6-25 ביוני את מיטב הקולקציה האוסטרלית של השנים האחרונות. טקס הפתיחה ייערך היום (שני) בנוכחות שר החוץ האוסטרלי אלכסנדר דאונר.
23 סרטים מהיבשת הרחוקה יוצגו בפסטיבל, וגולת הכותרת היא דגש על היצירות שיצאו דווקא מהחלקים הפחות לבנים של האי, כלומר התוצרת האבוריג'ינית. בהמשך למגמת החזרה לשורשים וללאומיות המלווה את הקולנוע והאמנות של השנים האחרונות, גם האוסטרלים עושים סדר בבית. סרטים קצרים, עלילתיים וגם כמה דוקומנטריים מרכיבים את אחד האירועים הקולנועיים המסקרנים של השנה.
אורחת הפסטיבל היא אריקה גלין, תסריטאית-במאית-מנהלת וגם בת לשבט הקאייטג' האוסטרלי. שניים מסרטיה יוקרנו בפסטיבל. הקצר שבהם, "המיטה שלי, המיטה שלך" מתאר תחילתה של מערכת יחסים בין שני אבוריג'ינים שהובטחו זה לזו בינקותם. הסרט מתנהל כמעט ללא מילים, ותוכנו הוא הכרות מהולה במאבקי כוח בין גבר עם גיטרה לאישה עם פחדים, ומתרחש רובו ככולו בחדר אחד. בנוסף, יוקרן סרטה הדוקומנטרי בן חצי השעה "ללכת עם מילים". גלין תיפגש עם יוצרי קולנוע ישראלים במהלך שהותה בארץ.
בין הסרטים העלילתיים תוכלו למצוא את "יום אחד מושלם", סרטו של פול קארי מ-2004. מדובר בסיפורו של טומי, מוזיקאי צעיר ובעל חזון שאחותו מתה ממנת יתר. האבדה הגדולה גורמת לו להפנות את המוזה שלו אל המוזיקה הבוקעת ממועדוני הטראנס-דאנס האוסטרליים, ולגלות עולם מהפנט שלא הכיר. האסתטיקה של הסרט כלומר משולש הבימוי-צילום-עריכה מעוררים הערכה. קארי רקח עיסה מהממת, מונטאז'ים אסוציאטיביים שמעניקים לסרטו שפה מיוחדת במינה. הבעיה של "יום אחד מושלם" טמונה בתסריט - הסיפור לוקה בחוסר אמינות בסיסית ניקיון היתר הלא ריאליסטי של הסצנה המועדונית, העובדה שהמסיבות בסרט נראות כמו פרסומת לקרם גילוח והמשחק הלא אמין משאירים את הצופה במרחק לא נעים מההתרחשות. חובבי הסרטים העוסקים בסצנת המוזיקה-סמים (מ"אנשי המסיבות", "גו" ועד ל"טריינספוטינג") יוכלו להפיק הנאה בלתי מבוטלת מהפסקול (זוכה פרס המבקרים האוסטרליים 2004), אבל מי שמחפש רגש מוטב לו שיזפזפ את עצמו לאולם אחר.
אוסטרליה פרוג'קשן
במחלקת האבוריג'ינים מעוררת הסקרנות אפשר למצוא, בין היתר, שלושה מסרטיו של איבן סן. סרטו הקצר "רוח" מתרחש ב-1867, ושוטח את סיפורם של שניים, איש שחור ואיש לבן, המתחקים יחדיו על עקבותיו של רוצח, איש ערבות מקומי שחור. המאורעות מכריחים את ג'ס להכריע בין שורשיו השחורים לבין חברו הלבנבן. מדובר בסרט מרשים, מצולם ומעוצב בקפידה. הדילמה שהוא מעלה היא רק שפיץ של סיפור אבוריג'יני שלם שטרם סופר. סרט נוסף של איבן סן, "מתחת לעננים", ממשיך את עבודת השורשים. זהו סיפורה של לנה, בת לאם אבוריג'ינית ואב אירי, שיוצאת לחפש את אביה ואולי גם חיים אחרים. זהו גם סיפורו של צעיר אבוריג'יני שבורח מבית מעצר כדי לפגוש את אימו לפני מותה. השניים יוצאים למסע קולנועי שפורש לפני הצופה את בעיות הזהות האבוריג'יניות. סן זכה בפרסים רבים, כולל פרס הסרט הראשון הטוב בפסטיבל ברלין 2002.
שני סרטים עלילתיים שיגרתיים יותר, עבור חובבי קולנוע מעט יותר מיינסטרימי, הם "גטינג סקוור" הבלתי ניתן לתרגום, קומדית רחוב פשע משעשעת של כריס ניסט וג'ונתן טפליצקי מ-2003, ו"ללכת על מים" (לא, לא משלנו), דרמה על חברות, אבדן, נאמנות ואהבה שזכתה להערכה ופרסים רבים, כולל פרס התסריט הנחשק ופרס השחקנית הנחשק אף יותר של פרס איגוד המבקרים האוסטרלי ב-2002. לקבלת התוכנייה המלאה ולהזמנת כרטיסים מומלץ לפנות את הסינמטקים השונים.