פיטורי המורים משתלמים

מחפשי הסקנדלים, מנסחי הכותרות, עדת מעריצי מיכאל קירקילן בכלל וכל יוצאי חבר העמים בפרט, ודאי שמחו לקשר את זכייתה של שיר ביטון בתוכנית "כוכב נולד" של אמש אל הידיעות שעיטרו אתמול את העיתונים היומיים והציפו את הרשת, בנוגע לפיטוריה המעליבים משהו מתפקיד המורה לפיתוח-קול של זמיר ניצנים הנוכחי – הראל מויאל. "יפה לה לנצלנית" מיררה ודאי מויאלית בדם לחברתה מויאלית בנשמה, "ניצלה את שמו הטוב של הראלוש כדי להעפיל אל חצי הגמר". אך האמת היא, שלא משנה אם ההייפ המינורי סביב ביטון עזר לה בתחרות או עשה את ההפך, הדימונאית הנחמדת הרוויחה את הניצחון רק מכיוון שנתנה את הביצוע המוצלח ביותר מבין השלושה.

מול טלי מיכאלי התחרות היתה קלה. מי שהגיעה לתוכנית הראש בראש רק בזכות החסינות שקיבלה משלושת השופטים, לא הצליחה לסחוט כמות מספקת של אס.אם.אסים גם הפעם. כשרוח ל"ג בעומר עוד שורה עליה, בחרה מיכאלי בשיר המדורות והשירה בציבור "חלקת אלוהים", וכהרגלה סלסלה אותו למכביר והטביעה אותו בים יגונה הבלתי נדלה. כמות כה מועטה של אמפתיה מצד קהל של צופים לא נספרה מאז וידוי הסיגר הטלוויזיוני של ביל קלינטון (אמפתיה כלפי מוניקה, הכוונה). מוכרת הבגדים מאשדוד, שחשפה בראיון הקצר לפני הביצוע שעד "כוכב נולד" לא עלתה על במה בחייה, לא מצליחה להנפיק אפילו זרזיף של אנרגיה חיובית כדי לעודד במעט את המצלמה. כמו בהופעותיה הקצרות הקודמות, היא היתה מפוחדת, קפואה, מרוחקת ולכן גם בלתי מעניינת בעליל. יש בעיות שגם קול ערב כמו שלה לא יפתור כל כך מהר.

מי שהיה המתחרה העיקרי של ביטון, הוא כמובן מיכאל קירקילן. האיש שגם רק רבע מהכוונות הטובות שלו יספיקו כדי לעשות שלום כולל במזרח התיכון. כה זורם ומשתף פעולה הוא מיכאל, עד שלא רק עלה ארצה בגפו בגיל 15, אלא גם אפשר למחלקת ההלבשה הפושעת של התוכנית ליישם על חשבונו את אופנת "גברים בוורוד" הפושה לאחרונה בכל מגזין שכיח. מתי יבינו הסטייליסטים האכזריים, שרק גברים גברתניים במיוחד, ולא נערים רכים כקירקילן, יכולים להיראות טוב כשהם עטופים ורוד בייבי? ממש כמו שעשתה לקסניה זמסקוב הלומדת עמו באותה פנימיית נוער בירושלים, דחפה ההפקה גם את סיפור חייו המרגש של מיכאל אל קדמת הבמה, ועשתה זאת באגרסיביות אופיינית.

הכל תקתק לפי התוכנית. הפרושקי האהוב דיווח על בקשתו האחרונה של הסבא המת ("תעלה לארץ ואל תפסיק לשיר"), שחרר הצהרות סטיקר לכל עבר ("זאת המדינה שלנו – אין מה לעשות"), סיפר על השיר "שמור על העולם ילד" שעודד אותו לעלות על המטוס מאוקראינה, ואפילו ביצע אותו עם סימנים מינוריים מבעבר למבטא הכבד שלו, כולל ח' מושלמת אך ד' בעייתית ("שמור על העולם ילת"). ההפקה תרמה כשדאגה לשיחה בשידור ישיר עם הסבתא שבניכר, והשריר הפטריוטי כמעט והתפקע מיתר פעילות. אך כמו בדומה לתקרית זמסקוב בשבוע שעבר, גם מיכאל לא הגיש ביצוע טוב לשיר שבחר. מעצבן במיוחד היה לחזות בשופטים שוחים כמו שלושה ג'מוסים טועים בביצת הפוליטקלי קורקט, ונמנעים בכל מחיר לתת ביקורת קונקרטית לעולה המתוק וטוב העיניים. היחיד שהעז לומר מילה על "חוסר בשלות" היה צדי צרפתי, שלצד המחמאות הריקות של צביקה פיק והניסוחים הפואטיים של ריקי גל, מסתמן כשופט האמין ביותר מבין השלושה.

הביצוע של שיר (עד לא מזמן שימרית) ביטון ל"היא לא דומה" של ארקדי דוכין, לא היה פסגה שצריכה להירשם בספרי הימים של "כוכב נולד", אך היה המוצלח של הערב, וסיפק סבבה במינון נכון. ביטון היא שילוב לא רע בין בשלות בימתית ונוכחות בוטחת לפוטנציאל בלתי ממומש, ובזכות עיבוד מגניב שהוציא מהשיר את המלנכוליה הדוכינית וזרה עליו גרוב סול שוקולדי, היא היתה המספר המספק ביותר של התוכנית. רואים שיש להראל מויאל עוד הרבה מה ללמוד.