מהפכה שטפה את עולמנו ואפילו לא ידענו. את גילוי האש היא משכיחה מאחוריה בצעדי ענק. לידה נראית המצאת הגלגל מיותרת לחלוטין. חשמל, מטוסים, רכבות מהירות, גורדי שחקים, מערכת קולנוע ביתית, נגני MP3, סלולרי דור תשיעי - כולם נשכחו במחי הדפס טבלה אחת. פרשו את השטיח האדום והשתחוו ביראה, הסודוקו איז דה ניו קינג אין טאון.
מאיפה צץ לו סודוקו זה? מאיפה בדיוק בא, לאן הוא הולך ומה לכל הרוחות הוא רוצה? כולם יודעים לומר שהוא יפני, כולם גם מוסיפים שהוא שיגע את בריטניה ואז דממה. בדיוק פה, בנקודה זו בשיחה, בעודם אוחזים בטמטומם בדפי העיתון, עיפרון בידם, מבט מאומץ על פניהם כשל עגל המחפש נואשות עטין, הם משתתקים ומנסים למלא עוד בלוק מספרים. הסודוקו הוא כמו האגדה האורבנית על הדיילת, הכלב והבונזו. היא הבת דודה של כולם, רק שאף אחד לא יודע את שמה.
מה חשבו להם עורכי ידיעות אחרונות, הארץ ומעריב שיום אחד לפתע פתאום החליטו לפרסם את המשחק היפני המטופש הזה? אולי שכחו נמרודי, מוזס ושוקן בצירוף מקרים טהור את הסרוקסט על המדף? או שמא מגפת הסודוקו היא פרי תכנון מחושב של ממשלת צללים מעוותת של בעלי העיתונים? אם כן, אז מדובר בטרגדיה של ממש. מילא שיתאמו כולם קו מערכתי שמרקד לצלילי החליל של מדיניות הממשלה, אבל לדחוף את מגפת הסודוקו האומללה הזו לכל הקוראים בעם? זה כבר ממש פשע שלא יסולח. "גם אתם תתמכרו" מאיימים להם ברשעות כל העיתונים היומיים כאילו לא היה מדובר פה בטבלה אפורה ודהויה עם מספרים, אלא לפחות בחלוקה חינם של קילוגרמים על גבי קילוגרמים של קוק קולומביאני משובח.
הקץ לתשחץ?
"המשחק ששיגע את העולם" קרא "ידיעות אחרונות" שבוע שעבר. "המשחק היפני שפוצץ את העולם" הוסיף "מעריב" מפוחד להפסיד במירוץ הטרנדים המופרכים. כן, כך ללא ספק תצליח העיתונות המודפסת לשנות את מגמת הירידה בתפוצה ולהגדיל שוב את חלקה בעוגת הפרסום. אכן בחירה משובחת. למה בכלל שיהיה למישהו אכפת מהיפנים? יש להם שפה מוזרה לחלוטין, הם הצטרפו לגרמניה במלחמת העולם השנייה, הם לא אוהבים קינוחים מתוקים, אבל הם כן אוהבים בטירוף את השיר "מאמא" של הספייס גירלז, השיר שאותו אפילו המאמאז של הספייס גירלז עד היום מתחלחלות לשמעו. אז למה צריך להיות אכפת למישהו מהיפנים הלא שפויים האלו ומהמשחקים המחורבנים שהם אוהבים.
ועדיין, כמו בפלישת חוטפי הגופות, אינך יכול להימלט מהסודוקו, אלא אם תשרוף כל דוכן עיתונים שעומד בדרכך. מאז הטמגוצ'י הארור לא נראה ניסיון כה נואל ומלאכותי להאביס בכוח אופנה כה סרת טעם. הרי למה למישהו, למעט אולי בני גורן בהתקף מאניה מטורף, לשבת ולבזבז זמן על הטבלה הזו? האם נגמרו התשחצים במדינה? האם פסו מהעולם תשבצי ההיגיון והתפזורת? אולי קמו להם יובל חמצני וראובת ניצן ואנשי תשבצי "לימור" ונסעו כולם לחופשה מאורגנת ביוון.
אבל למה להיות תמיד פסימיים וביקורתיים, ייתכן שבכל זאת יש יתרון אחד בהשתלטות הסודוקו על ארצנו השקטה. אין כמו אותה טבלה עלובה ולא קוסמת בעליל כדי ללמדנו את הדרך השרירותית שבה התקשורת מייצרת טרנד, הרגלי חיים ואפילו הלך מחשבה. יותר מפריס הילטון, יותר מהאייפוד, יותר ממשקפי טייסים או חולצות משבצות, בא הסודוקו והראה לנו איך בשרירותיות מופלאה, באגרסיביות עזה, בפמפום אינסופי ובעדריות מכונסת היטב, חוברים יחדיו כלי התקשורת ובקלילות מרשימה, קונים שליטה במוחות האומללים של אלו שבלית ברירה צורכים את מרכולתם.