מתחברים שוב אל ספינת האם

כמה וכמה מהתקליטים החדשים שהוציאו באחרונה גיבורי ההיפ-הופ הנסיוני מעידים על פיזור דעת כרוני: החדשים של Prefuse 73, של Daedelus ושל Airborne Audio (הגלגול החדש של ה-Antipop Consortium), למשל, הם אמנם תקליטים מאתגרים, אבל בכולם חסר משהו. הנטייה המוגברת להעדיף צורה על תוכן מובילה לצניחה קטלנית ברמות לחץ הדם, ומטילה צל ארוך על מה שהם מנסים לעשות.

בעיצומו של המשברון הקבוצתי לוקחים חברי Labwaste, סאבטייטל ותביוס בק, את הסגנון המדשדש למשחק חוץ לחוץ בחלל החיצון, וחוזרים הביתה וידם על העליונה. אלבום הבכורה של הצמד מוכיח שלהיפ-הופ האלטרנטיבי/נסיוני נכונים חיים ארוכים אילו רק יפסיקו יוצריו לתזז בין שטיקים הפקתיים, יחזירו לעצמם את הרעב הבלתי מחושב, יתמקדו בעשייה מתוך מסורת וסקרנות ויכוונו לאיש שברחוב ולא לאוצר שבמוזיאון.

"כמו אנדרואיד שיכור שרוקד בחליפת גוצ'י תוך שהוא מאזין לאייפוד של ג'ון פיל", כך תיאר סאבטייטל את האלבום, ונדמה שהצליח לעשות המרה מדויקת של הצלילים למלים. המקצבים הבסיסיים החותכים של לאבווייסט עוברים דרך פילטרים דיגיטליים ונוחתים על המאזין בצורת גרוב עתידני סהרורי, הסופן בטבעיות את ההיפ-הופ האוטיסטי הכובש של תחילת שנות השמונים ואת האלקטרוניקה המנוכרת-מפוקסלת של שנות האלפיים. את אלבום הבכורה המפמפם שלו עיצב הצמד באולפנו הביתי במהלך חודשיים וחצי, עובדה שסייעה לשני חבריו לשמור על רוח אינטואיטיבית בריאה המשרה על האלבום, לפרקים, תחושה של מסיבת בלוקים עתידנית.

הפן האינטלקטואלי של ההרכב ניכר כבר בשמו המקרטע של האלבום, "Zwarte Achtegrond" - "עבר שחור" בתרגום חופשי מהולנדית - המלמד על כך שהצמד החליט לא להתעצל, וצירף לביטים הכובשים גם אמירה. בראיון אינטרנט לרגל יציאת האלבום ביאר בק את שמו הסתום של האלבום. "אני מתגעגע לרוטרדם", הבהיר. "שם האלבום, מבחינתי, מייצג את ההערכה שלנו לאירופה ואת השאיפה שלנו (השחורים; י"א) לנוכחות באירופה. אתה יכול להיות אדם שחור שונה. אנשים אוהבים את זה שאתה שחור ומוזר, אבל במקום פשוט להגיד לך את זה, הם ילמדו אותך ויעשו כסף מחייך. שם האלבום הוא סוג של בדיחה, אבל רק סוג של".

זהו לא המסר היחיד שלאבווייסט מעוניינים להעביר. באופן טבעי, הם רואים בחלק נכבד מההיפ-הופ המסחרי מעין ליצן חצר חסר תקנה. מדובר אמנם במנטרה אינדית צפויה, אבל הדרך של השניים להוקיע את הזרם המרכזי הבוהק והמדושן של הז'אנר ולהבדיל את עצמם ממנו מלאה הומור ומודעות. כך, למשל, הם שוזרים ציטטות נונשלנטיות של נערות קולג'ים/קורבנות אופנה בריטיות (קהל היעד שלהם, יש להבהיר) שמספרות איך הן לא מתחברות להיפ-הופ ועד כמה הן מסתייגות מהעולם האלים של הגנגסטה-ראפ. הנה: גם בעיטה בטוסיק של המיינסטרים היפ-הופ, גם פרודיה על הקהל המלוקק והלא נאמן שלהם עצמם.

התענוג הטקסטואלי האמיתי מתחיל כאשר אנשי המעבדה בוחרים להשתעשע עם נושאים דוגמת אנרגיה ספיריטואלית, גלי רדיו ומסעות בזמן. בראיונות הצמד אמנם מציג את עצמו כחובב גליץ', אלקטרוניקה נויזית, מטאל ורוק מתקדם (ההשפעות מתבטאות בכוח המתפרץ של האלבום ובגודש המוזיקלי שלו), אך הגישה הפרועה והחופשית שלהם לטקסט ולסאונד מזכירה לעתים תכופות דווקא את גל המוזיקה האפרו-אמריקאית החדשה של 1970-1985, הזוכה כעת לעדנה (לפני כחודש, אגב, יצא בהוצאת Soul Jazz האוסף "New Thing!", שהוא הקדמה מעולה לז'אנר ולתקופה).

הגישה הקוסמית-יצרית של הצמד לצליל ולשפה מעלה באוב אמנים ספיריטואליים מרתקים דוגמת סאן-רא ו-ארט אנסמבל אוף שיקגו, שפלירטטו עם הגלקסיות דרך קבע. לאבווייסט אמנם חסרים את העומק הקונספטואלי-מחשבתי הדרוש כדי להתכתב עם זקני השבט הנ"ל, אך אם ימשיכו להשתכלל ולשלב רצינות ופסיכוזה מדודה, הם עוד עלולים להפתיע במרחבי סאונד עתידניים רבי השראה.

"Zwarte Achtegrond" יוצא בלייבל Temporary Whatever של אשף הפריסטייל באס-דרייבר, ולכן כולל גם חלקת בונוסים מרשימה, ובכלל זה רמיקסים מבית-היוצר של Sixtoo, ג'ימי טמבורלו (Postal Service/Dntel) ודדלוס המקרטע - חבריו של האשף ומהשמות הנחשבים של התקופה. ברמת המיתוג, לאבווייסט בהחלט בחברה טובה.

לאבווייסט, "Zwarte Achtegrond" (יבוא, Temporary Whatever)