בלי פאניקה!

בסרטו "באולינג לקולומביין" מנסה מייקל מור להתחקות אחר המקור לאלימות בקרב האמריקאים. הרעיון שהוא מנסה לבנות בסרט הוא כי מדיניות של הפחדה שיטתית, אשר חודרת באופן נסתר וגלוי אל נפשותיהם של האמריקאים יוצרת חברה אלימה.

במדינתנו, שלא חסרות בה סיבות לפחד, מנסה התקשורת לשמר את הפחד בחום קבוע ומוחשי, ובכל רגע בו עלול הפחד הציבורי להתפוגג, צצה "סכנה ציבורית מספר אחת" חדשה בתודעה התקשורתית. הסכנה משתלטת על התודעה הציבורית לפרק זמן מוגבל של עד שלושה שבועות, משך הזמן בו מהדורות החדשות המורחבות מצליחות להפיק עוד ידיעות רלבנטיות שנשמעות אמינות ומאיימות. כך, בכל פעם שהערבי הטרוריסט מפסיק להטריד אותנו בביתנו, צצים להם איזה אמסטף אימתני, שמרטפית רוסיה משוגעת, חיידק אלים ולא צמחוני, מתנחל סהרורי או אתיופי קטין ואלכוהוליסט עם דם בעיניים. כשהמציאות מקפחת את אנשי התוכן של שידורי קשת, מתחילה שאיבה קדחתנית מבאר ה"אויבים מבית לעת מצוא". אמש נשאב איום לאומי מדרגה ראשונה – כל מיני בלגנים לא נעימים שיכולים לקרות לילדינו.

למשימה הלאומית גויס דני קושמרו, מי שלאחרונה שודרג מעמדו מעוד מגיש חדשות לבעל מולטי-תפקידים בערוץ 2 (עד המצב העגום בו הוא אפילו מנחה ריאלטי שאף אחד לא שמע עליו). כעת החליט קושמרו שגם הוא רוצה להשתכשך בבריכה החיים הכטית של "תנו לי להציל אתכם מהאסון הנורא ביותר שכלל לא ידעתם שמאיים עליכם". אבל קושמרו עושה את זה לייט, בלי תנועות ידיים שנראות כאילו הן מחפשות את גרונות הצופים. הוא רק אומר בצורה שקולה ומתונה, בליווי מתח דק, שהתכנית לא תהייה קלה. כשאנו חוזרים מהפרסומות הוא אומר "טוב שחזרתם, זה חשוב". הוא עושה הכל כדי לא להישמע מתלהם, וכך להדגיש את המסר. רק שהמסר עצמו מתלהם עד טמטום.

אז מה בעצם הראו לנו? הביאו שני מומחים שיסקרו את סכנות ההתחשמלות בבית, הראו אוסף פטישיסטי של רופא שאגר בצנצנות את כל מה שילדים שהובאו אליו בלעו, הסבירו לנו שאסור להרוג נחשים כי אולי נהרוג בטעות נחש טוב ולא נחש רע (נחש טוב זה נחש ששומר על ילדינו, כמובן). בהמשך זכינו לסיפורי זוועה, שלחלקם גם לא מציעים פתרונות (ואיזה פתרון ניתן לתת למצב בו הדלת נסגרת על בהונותיו של הילד וקוטעת אותן?) והראו לנו מה קורה כששופכים חומצה על חזה עוף. מעניין שלא עשו הדגמה של מה קורה לחזה עוף כשהוא נופל מגובה שני מטרים.

בסופו של דבר הסיפורים שהובאו אכן היו מזעזעים, וחלק מהטיפים לא רעים, אך מקומם של אלה בתכניות בוקר, בגלריית המומחים, אצל רפי קרסו ומעל לכל אצל אודטה, שתוכל להגיב בכמה "וואי וואי וואי" ו"מבוטל מבוטל". את אוסף הטיפים של קושמרו צריכים לקבל הורים מתחילים, עם ילדים קטנים, אז מה לעזאזל התכנית הזאת עושה בפריים טיים של חמישי?

מאחורי כל תכניות ה"אנחנו נציל לכם את החיים בשעה וחצי הקרובה" עומדת מטרה אחת. לתת לצופים חווית קניה מלאה. כאשר איש מקצוע מעוניין שלקוחותיו יישארו מרוצים לאורך זמן, עליו לספק להם את התחושה שהם תחת חסותו, והם יכולים לבטוח בו שיספק להם את כל הצרכים שלהם, עוד יותר ממה שהם קיוו. לאחר שקשת מיצתה את יכולתה לספק טלוויזיה טובה (הצורך היחיד שלשמו היא קיימת), היא החליטה ליצור בקרב צופיה צרכים נוספים, ובו במקום לספק את הצרכים הללו: היא מגלה לנו שהסכנות האורבות לילדינו הן סכנות לאומיות-קיומיות שחובה להיות מודעים להן וברגע שאנו משוכנעים שביתנו הוא שדה מוקשים, קשת באה ושולה לנו את המוקשים אחד אחד. אחרי מבצע הצלה שכזה, מי לא ירצה שקשת תאמץ אותו?

ומה בנוגע לנזק שנותר מאחורי תכנית שכזאת? מה על הילדים המסכנים שיגדלו להורים פרנואידים ויפתחו אישיות נוירוטית? אין דבר, אישיות נוירוטית נוטה לצריכה מופרזת ולישיבה ארוכה ומבוטלת אל מול הטלוויזיה.