שנת הפנזין

ואן נויין תמיד אהבה לקבל מגזינים שמחולקים בחינם מארצות זרות. היא מסתובבת בתוך נבכי קליקת היוצרים התל-אביבית, ונמצאת קרוב מאוד למקורות שונים של יצירה. אחרי גסיסתו הכואבת של עיתון "העיר", ישבו היא וגל סיני והחלו לגלגל את רעיון הקמתו של מגזין רב-תרבותי מקומי.

חודש וחצי מאוחר יותר, הם עומדים לקראת יציאתו לשוק של "שלוש נקודות", שיופץ ב-15,000 עותקים ובחינם. בתמיכת חברת תקליטים (ששמה עדיין אפוף במעטה סודיות) הם מתעתדים להוציא סינגל חינם עם כל מגזין, ובנוסף לתת לגרפיקאים להתפרע מבחינה עיצובית בכל פעם מחדש. הם רואים את המגזין כבמה לאמנים מתחלפים, כפרוייקט חזותי ניסיוני. גם שמו מרמז על נטייה להשאיר את המשמעות הסופית פתוחה לפרשנות. אל שורות האוונגרד האמור מצטרפים דווקא כותבים מהמיינסטרים, ממגוון העיתונים והאתרים הקיימים בשטח, דוגמת ארי ליבסקר, יערה בן-דוד, נמרוד קמר או רחל אינגבר.

למרות שהכותבים תל-אביביים וההפצה מקומית גם, נוין שואפת להרחיב את גבולות המגזין אל הפריפריות. תוך שיתוף פעולה עם אבי מוגרבי, היא מקווה לארח יוצרים שנמצאים מחוץ לבועה המקומית, בבועה אחרת משלהם, ולהרחיב את מעגל התפוצה של המגזין. בהתחשב בכך שלמגזין כמו "מעין" יש מערך תפוצה של 5,000 עותקים, נראה של"שלוש נקודות" יש סיכוי להצליח יותר בפריצת גבולות נתיבי איילון.

כל זאת טוב ויפה, אבל רק מבחן הזמן יהיה זה שיקבע את גורלו של המגזין. עינינו חזו כבר בכמה וכמה מגזינים עולים ויורדים, כשמאחוריהם לא עמד מו"ל חזק מספיק. הדוגמא הבולטת ביותר היא מגזין "אקסטרה", שעבר בזמנו שדרוג מבחינת גודל, תוכן ועיצוב וכמעט הפך למתווה הדרך לכל השאר. בעליו נתקלו בקשיים כלכליים והחליטו למכור אותו לקיסר המגזינים המקומי, יובל סיגלר, המו"ל של "טיים אאוט", "42 מעלות" "נמר של נייר" ועוד. האחרון קנה את המגזין, וסגר אותו. התוצאה של המהלך הזה מוכרת לקהל כ-"360", הבן החורג של "42 מעלות" ושאריות "אקסטרה לארג'". אם "אקסטרה" ו-"42 מעלות" חולקו בחינם או עלו מעט, הרי שהתינוק המפלצתי שלהם שוקל כבר 36 ש"ח. ממש כמו מגזינים דומים מחו"ל. תעשו את חשבון הכדאיות לבד.

לעומתם, מגזינים כמו "מעין" ו"הו", שעוסקים בתרבות ובספרות או "ארכיסקס", מגזין הסקס והארכיטקטורה, עומדים כבר בפני הוצאת המהדורה השנייה. "מעין" מוגדר כמגזין ספרות, אמנות ושירה של חברי האקדמיה החופשית ומופץ בין השאר גם בחסותם של מפעל הפיס וקולנוע לב. "ארכיסקס", לעומת הכרומו המעיני, מתהדר בלוק זירוקסי כמעט פאנקיסטי, מה שרק מגביר את מידת הסליז המתבקשת של המיזם. נפלאות הזירוקס מאפשרות למגזינים רבים לקום וליפול בטווח של כמה שבועות. מפעם לפעם העיר נשטפת בגיליונות שירה ויצירה של אמנים צעירים, שנעלמים כלעומת שבאו אך מוסיפים בדרכם עוד נדבך של יצירה כתובה לרחובות. הקיץ מתעתדים לצאת עוד מספר מגזינים שעוסקים בתרבות על כל מאפייניה, חלקם עדיין אסורים לפרסום. תיאלצו לפתוח את העיניים ברחובות ולתלות תקוות במגזיני החינם המעוצבים.

נויין תולה את פריחת המגזינים בתל-אביב באופייה הספציפי של העיר. נראה שהריכוז הרב של פרילאנסרים שתלויים בחסדי מערכות העיתונים השונות מוליד פרצי יצירתיות אקספרימנטלים, כמעט שלא למטרות רווח. מעורבות במגזין שכזה מניבה פירות כלכליים לכתב הפשוט, בדרך כלל רק עם הוצאת הגיליון השני, לכל הפחות. ההתנסות במיזם שכזה נובעת מתוך רצון ליצור ומתוך הסתמכות על תשואה כלכלית עתידית. תוכנית פיקדון של מילים. נויין, מצידה, צופה פריחת מגזינים ומעודדת אותה, "זה מעין רנסנס של יקיצה תרבותית שהיה חסר לעיר", היא מציינת. למרות שכל תוספת מגזינית למרקם המקומי מבורכת, נראה שרק חומו של הקיץ עוד יגיד אם יהיה זה רנסנס תרבותי או רק רמונט רגעי של סצנה מדשדשת.