וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

ציפי שווית

הילה פלג

15.6.2005 / 9:22

סדרת הדוקו החדשה של ציפי ברנד קולעת בול, גם אם ללא רמה אחידה. הילה פלג אוהבת את החזון החתרני שמתפלק לה

אחרי שבדקה איך עושה טירונות ואיך עושות רווקות תל אביביות, התפנתה ציפי ברנד, וטראנית של ז'אנר הדוקומנטציה הישראלי, לחפש את האושר, ואם לא אותו אז את הסיבה לשמה אנו טורחים בכל בוקר לסרב לסנוז. נושא עצום בגודלו לכל הדעות: אינספור חזיתות אופציונליות לתקיפה והמוני משוגעים שרק מחפשים את אורה האדום של המצלמה המזמנת להם קהל עיניים פסבדו-אינטלקטואליות לפרוס בפניהן את משנתם ההזויה. אך האושר, כידוע, מחולק במשורה, ונראה כי ברנד הצליחה להתמקד ולמצוא כמה מאותם עיוורים השמחים בחלקם. ברנד, כמו בעבודותיה הקודמות ("ירוקות", הדוקוסופ המדובר ו"מישהו לאהוב", המדובר הרבה פחות) ממשיכה לא לשמור על רמה אחידה – קולעת בול במכה הראשונה ומותירה גומחה ריקה בשניה.

הפרק הראשון, ששודר אמש, מציב במרכזו נפגע קפיטליזם, לוזר נצחי שנקבר תחת פירמידות ההתעשרות המהירה ונאיביות שהפכה את ספרי הצלחת האינסטנט ממפעלות החלום האמריקאי לעיקר מזונו הרוחני. הוא משוכנע שעד 2005 הוא יעשה את המיליון הראשון, בינתיים חבריו למין האנושי מכפכפים אותו מכל הכיוונים. בפרק מפגינה ברנד את הווירטואוזיות התיעודית שפירסמה אותה: דמויות אמיתיות שוברות לב ומזעזעות בו זמנית, וסיפורים שנארגים זה לתוך זה לכדי אמירה שנותרת, יש לציין בצער, מעורפלת. ברנד לא שופטת את גיבוריה ישירות אך לא נמנעת מלהעמידם באור המגוחך תחתיו הם מחפשים את המטבע שאבד להם. התוצאה אינה החלטית ובטח שלא נחרצת אך מעלה את הסוגייה הישנה והכיפית: טיפש וטוב לו?

בפרק השני (שישודר בשבוע הבא) מבקשת ברנד לבדוק את עולמם של הבלוגרים ועל אף שהיא עושה עבודה הרבה פחות טובה, היא עדיין מייצרת טלוויזיה שתותיר אתכם מרותקים למסך. נראה כי ברנד לא תמיד מצליחה לפצח את הסיפור הנפיץ בו היא מתפלשת אבל בדרך היא מצליחה ללחוץ על לא מעט נקודות מדויקות וכואבות בגוף המנוון של החברה המערבית הקפיטליסטית. היא לא מתפנה לעסוק בניתוח, בפרשנות, בבחינת המניעים והסיבות, אלא מתרכזת בחשיפה. לעיתים היא אפקטיבית ולפרקים מאכזבת. בגבולות שדה המשמעויות בו פועלת ברנד, היא עושה דוקו-פופ מצטיין אבל בבי.בי.סי היו מכנים אותו טעון שיפור.

יותר מהכל "8 סיבות לקום בבוקר" מציבה לפנינו את התמונה החתרנית, ובה בעת משעשעת, לפיה הדרך היחידה לשים את היד על קצת אושר ישראלי וטעם לחיים היא לחיות בשוליים ולהתכתב עם הביזאר. יש אלמנט אופטימי במחשבה שהאנשים שיש להם סיבה לקום בבוקר, הם ההפך הגמור מיאיר לפיד - הכל חוץ ממיינסטרים. על פי החזון שמתפלק לברנד, ייתכן שלא במכוון, נראה כי המוזרות על כל גווניה, היא אופציה רגועה יותר לחיים.

"8 סיבות לקום בבוקר", יס-דוקו, יום שלישי 22:00

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully