וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

אובג'קשן!

רשף ורגב לוי

17.6.2005 / 9:45

רשף לוי לא מסכים עם תוצאות המשפט של מייקל ג'קסון, ומנצל את ההזדמנות כדי לספר לנו על צדק באמריקה

בכיתה ה' בכפר סבא, יואב פורת היה המלך. היה לו טייפ דאבל-קאס?ט, שהיה כתוב עליו "סטריאו", והוא הקליט מפטיפון של ההורים שלו את התקליט "Thriller" של מייקל ג'קסון. היינו עומדים אצלו בסלון, חבורה של ילדים בני 11, ועושים את הליכת הירח של בילי ג'ין. אם רק מייקל יכול היה לראות אותנו הוא היה מרגיש גאווה שבמזרח התיכון רוקדים לצלילי המוזיקה שהוא הלחין, ובטח גם היה נמלא דחף בלתי נשלט לישון בעירום איתי ולקיים יחסי מין עם אבישי גרינברג שהיה מאוד מפתה בעיני פדופילים.

השבוע מייקל יצא זכאי במשפט הפדופיליה המתוקשר שלו, והוכיח שוב שמבחינת מערכת המשפט האמריקאית, עשיר ולבן תמיד יוצא זכאי. אתרו הרשמי של מייקל השווה את המאורע לנפילת חומת ברלין, לשחרורו של נלסון מנדלה ואפילו ליום שבו יצא הסרט "שכחו אותי בבית" בדי.וי.די כולל קטעי בונוס שבהם רואים את מקולי קאלקין בלי חולצה.

אנחנו, בלבנט, ישבנו מול מסכי האינטרנט וגיחכנו לעצמנו למקרא הבשורות. לכל הישראלים ברור שהכושי בדימוס מייקל אשם בכל סעיפי האישום, ואולי אפילו יותר. ברור לנו שרק מערכת משפט דפוקה כמו של הגרינגוס יכולה לשחרר אנשים כמוהו. אחרי צפייה באלפי שעות של סדרות פשע אמריקאיות, מערכת המשפט האמריקאית מוכרת לנו יותר טוב מזאת הישראלית. אנחנו יודעים שהם צועקים "אובג'קשן" בכל פעם שהעורך דין השני שואל שאלה ממש קשה, שמביכה את העד שלנו ועוד שנייה תגרום לו להפליל את עצמו, ואנחנו יודעים שהשופט עונה "אוברול", אם הוא לא מאשר את האובג'קשן, וסחטיין אם הוא דווקא מסכים. אנחנו יודעים שחבר המושבעים מורכב משורה של אנשים רגילים מהחברה האמריקאית, ביניהם תמיד יהיו כושית אחת זקנה, שלא מפסיקה לסרוג במהלך המשפט, גבר לבן בן חמישים עם כובע קאובוי על הראש, ואמא חד-הורית אחת שיש לה ילד חולה, וקל מאד לסחוט אותה אם אתה מאפיונר שרוצה להשפיע על תוצאות ההליך הפלילי שלך.

האבסורד שבשיטת המושבעים זועק לשמיים. האמריקאים אוספים שורה של אנשים מהרחוב, כאלה שאין להם דעות קדומות ושמאמינים רק בדברים הבסיסיים שמאחדים את החברה האמריקאית, כמו החוקה, הדמוקרטיה והאמונה שחייזרים הרגו את הנשיא קנדי בשליחות המאפיה הקובנית. במשפט של מייקל נבחרו אנשים שפויים ונורמליים במיוחד: 12 האנשים הראשונים שלא שמעו על הפרשה, לא ידעו מי זה מייקל ג'קסון, ולא שמעו מעולם שיר פופ. בקיצור, חבורה של חולי נפש שהסתתרה בארבעים השנים האחרונות ביערות מונטנה והאמינה בתחילת המשפט שמלחמת העולם השנייה טרם הסתיימה, היא זאת שזיכתה את ג'קסון.

מאנקי ביזנס

עדי ההגנה המרכזיים של מייקל היו ג'יי לנו שפירק את המושבעים מצחוק, סטיבי וונדר, וזה אמיתי חברים, שהעיד כי במהלך שהות של חודשיים בחווה של מייקל ג'קסון הוא לא ראה שום דבר שיכול להעיד על ניצול מיני של ילדים, והקוף באבלס שאכל בננות ועשה קקי על הדוכן וגרם נזק כבד להגנה. בשלב מסוים המשטרה הציעה לבאבלס להפוך לעד מדינה ולספק לו זהות בדויה ביערות הגשם בברזיל. למזלו של מייקל הקוף סירב.

עד נוסף היה המנתח הפלסטי של מייקל ג'קסון, שמשום מה התעקש להופיע על הדוכן עם מסיכה. האיש טען טענות שונות ומשונות, שהעיקרית שבהן היא שהאף של מייקל ג'קסון יפה, ושהיום זה אולי נחשב מוזר, אבל כמו בטייפים ברכב, בתוך שנה שנתיים כולם ירצו שיהיה להם אף נשלף.

אבל הבעיות של המשפט האמריקאי לא נגמרות בעדים המוזרים שעולים מול חבר המושבעים. זה מתחיל בחוקה האמריקאית התמוהה. במשפט האמריקאי, ושוב מדובר בעובדה אמיתית ביותר, יש כלל שנקרא "פירות העץ האסור". מה שאומר הכלל הזה, זה שכל עדות שהמשטרה הרוויחה מצעד לא חוקי שהיא עשתה, פסולה ואסור להשתמש בה בבית משפט. לדוגמה, אם המשטרה נכנסה לחווה מבודדת בטקסס ללא צו משפטי ומצאה בחווה 82 גופות נרקבות בחצר, ואם אחרי שהם שאלו את בעל החווה מי אחראי לטבח הקטן הזה הוא הסכים להודות שמדובר במשחק מחשב חדש שהוא תכנן יחד עם אשתו, משחק שהולך עד הסוף ומשתמש באנשים אמיתיים, העורך דין שלו יוכל לפסול את הכל. את הגופות, את ההודאה, ואפילו את החווה. למשטרה לא תהיה שום דרך להכניס את המנוול לכלא. ואני מסתמך פה על מקורות משפטיים רציניים ביותר, ובראשם פרק 56 של אלי מקביל, ודברים שאמר אחד הפרקליטים בסדרה פרקליטי אל.אי. על פי הכלל של פירות העץ האסור, אם היטלר לא היה מתאבד, הוא היה יוצא זכאי בבית משפט אמריקאי כי הצבא לא טרח להוציא צו חיפוש בגרמניה.

החוק הוא סוג של אשליה שאנחנו אוהבים לאמץ לעצמנו. כמו כל תוצר אחר של החברה האנושית, גם על החוק אי אפשר לסמוך בעיניים עצומות. תסתכלו רגע על כתב האישום שהוגש נגד מייקל ג'קסון - סקס עם ילדים הוא עבירה חדשה יחסית בספר החוקים. ביוון העתיקה, החכמים הגדולים ביותר היו שותים יין בכחוס ומקיימים יחסים עם בני כיתה ו' בכל סופשבוע. בזמנו, אחד מסעיפי האישום נגד פריקלס מנהיג אתונה, היה שהוא לא הסכים להיות פדופיל. "זהו אדם שמסרב לשכב עם קטינים יפהפיים מתחת לגיל שבע, חייבים לסלק את הפריק מאתונה", הכריז התובע במשפטו.

עובדות מטרידות

גם ההטרדה המינית היא מבקרת חדשה בספר החוקים. וגם היא מבדילה בין בני אדם לבני אדם. הרי ברור לכל שבחורה במשרד של המתמחה והדוגמן דודי בלסר רק מחכה ליום שהוא יצבוט בישבנה ויגיד לה "בא לך ללקק איתי שרירי בטן על גג הבניין?". פניה כזאת תגרור הסמקה מצידה צחקוק ו-34 סימוסים לכל החברות שלה, "דודי בלסר התחיל איתי". לעומת זאת אם מישהו כמו אמנון אברמוביץ' היה אומר דבר כזה, הוא מיד היה נתבע ונאסר. הטרדה מינית היא הדרך של נשים להגן על עצמן מהתחלות של גברים מכוערים. ושימו לב מי עמד לדין בהאשמות האלה - זה תמיד מכוערים כמו איציק מרדכי, או גברים שליחם נס כמו דודו טופז.

מערכת המשפט היא כמו קזינו גדול: כל תוצאה אפשרית בכל משפט. אנחנו לא רוצים לחשוב על הפגם הזה כי נוח לנו להאמין שכל מי שבכלא אשם, וכל מי שיצא זכאי הוא חף מפשע. אפילו בדיקות מדעיות כמו בדיקת דנ"א או בדיקת אבהות אינן בטוחות במאת האחוזים. וכפי שאמר מייקל ג'קסון בשירו המפורסם ביותר, תמיד ובכל מצב נוכל לטעון: "בילי ג'ין איננה המאהבת שלי, היא רק בחורה שאומרת שאני האיש שהיה איתה, אבל הילד הוא לא הבן שלי". במקרה של מייקל כמובן שצריך לשנות את המשפט האחרון, "הילד איננו הבן שלי, הוא חבר טוב שאני מביא בלילות לוונדרלנד".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully