וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

בבילון זו, Spaceman

רונן ארבל

19.6.2005 / 11:18

פינה של רגעים בפופ - קלאסיקה על-זמנית או באסה מיותרת מפח הזבל? והפעם "ספייסמן" של בבילון זו

לו באמת היינו רוצים, ניתן היה לצמצם את המדור באסה או קלאסה רק לשירים מתוך פרסומות של ליוויס. בואו נודה, ולא ממש משנה איזה ג'ינס אתם מעדיפים, לאנשי השיווק של ליוויס יש אוזן להיטית חדה שהצליחה ליצור קורלציה מושלמת בלא מעט מקרים בין השיר המתנגן בפרסומת לבין המוצר שאותו היא מנסה למכור. אין להקל בעניין הזה ראש, בייחוד כשנזכרים שהרבה לפני שיעל אבקסיס פתחה את המעיל שלה מול ליאור מילר, כשברקע ירמי קפלן שר את "קריפ" של רדיוהד, ליוויס כבר יצרו שרשרת להיטים מנצחת (שכמעט כולם השתגרו למקום הראשון במצעד הבריטי), שמזוהה עם הג'ינס שלה. בעוד שלהיטי הליוויס הראשונים היו שירים שהועלו באוב - "Should I Stay Or Should I Go" של הקלאש, "Mad About the Boy" של דיאנה וושינגטון (שזכתה לקאמבק היסטרי בעקבותיו) ו-"The Joker" של סטיב מילר בנד - הפך ענק הג'ינס בשלב מתקדם יותר לממנף להיטים והרכבים אנונימיים. קשה להאמין ששירים כמו "Inside" (המזעזע) של סטילסקין "Flat Beat" (המשגע) של Mr. Oizo היו הופכים ללהיטים שהם, אילולא הופיעו תחת המטריה הליוויסית.

אחת האפיזודות היותר תמוהות ברפרטואר המדובר היא "Spaceman" של בבילון זו, שנוכחותו בסרטון הפרסומת היתה סוג של תרמית - הקטע שהופיע בו היה רק הפתיח והסגיר של השיר אותו הפיק ארתור בייקר, ונשמע כמו אולד-סקול אלקטרו מגניב ביותר עם שירת הליום ומקצב שבור. השיר עצמו, למרבה הצער, לא הזכיר במאום את אותה פראזה מדבקת וקולית. מיד אחרי ההתחלה המואצת, השיר מואט לקצב המקורי שלו, וחוזר להיות סאגת גלאם-מטאל מטופשת, עם קבעונות זיגי סטארדאסטיים קשים ואחד הסולנים המעצבנים של הניינטיז. תראו, באמת שאין לי בעיה עם גברים שמבקשים ללבוש חצאית נוצצת כדי לזכות בקצת תשומת לב (כולל בראיין מולקו). מה שכן, חשוב לזכור שמדובר בימי השיא של בועת הרומו, הניסיון הטרום-אלקטרוקלאשי להחיות מחדש את הניאו רומנטיקה של תחילת האייטיז, מה שגרם לחצאיות גבריות להיראות כמו עניין שבשגרה, כשהמקרה של בבילון זו הדיף ניחוחות וואנבי קשים. אבל הבעיה עם "Spaceman" היא כמובן לא החצאית, אלא השיר, או נכון יותר התרמית. דמיינו לעצמכם נער בריטי חובב מוזיקה, ששומע שיר חביב בפרסומת של ליוויס, רץ לחנות התקליטים הקרובה למקום מגוריו, רוכש את הסינגל עליו מודבקת אותה מדבקה אומללה "כפי שנשמע בפרסומת האחרונה של ליוויס", ומגלה להפתעתו שמדובר בחתיכת חלודה, שהקשר בינה לבין השיר מהפרסומת הוא משני בלבד - 20 שניות חופפות אם אתם מתעקשים למדוד. בין אותן 20 שניות הוא נאלץ לסבול דיסטורשנים חלולים, סולן מאנפף ואת אחד הטקסטים המביכים של 20 השנים האחרונות בפופ -"איש חלל, תמיד רציתי שתיסע לחלל, בנאדם" (תרגום חופשי ר.א). במקומו אני הייתי ממש מתבאס.

בבילון זו, "Spaceman" - באסה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully