ברטולט ברכט, "סיפורי האדם החושב"

מר קוינר, האדם החושב, דיבר באולם לפני קהל רב נגד הכוח, והנה שם לב שהאנשים שלפניו נסוגים ומסתלקים. הוא נפנה להביט לאחור וראה שמאחוריו עומד – הכוח.
"מה אמרת?" שאל אותו הכוח.
"דיברתי בעד הכוח," ענה מר קוינר.

אחרי שיצא מר קוינר ביקשו תלמידיו לדעת מה עם עמוד השדרה שלו. ענה להם מר קוינר: "אין לי עמוד שדרה כדי שישברו אותו. דווקא אני חייב להאריך ימים יותר מהכוח."

ומר קוינר סיפר את הסיפור הזה: יום אחד, בימים שהתערער שלטון החוק, בא סוכן אל דירתו של מר אגה שלמד לומר לא, והראה תעודה שהו?צאה בשם האנשים ששלטו בעיר, ובתעודה היה כתוב שכל דירה שיציג בה את כף רגלו תהיה שלו; וגם כל מאכל שידרוש יהיה שלו; וגם כל איש שיראה יהיה חייב לשרתו. התיישב הסוכן על כיסא, דרש אוכל, התרחץ, שכב במיטה, ולפני שנרדם שאל בפנים מסובים אל הקיר: "האם תשרת אותי?"

מר אגה כיסה אותו בשמיכה, גירש את הזבובים, השגיח על שנתו, וכביום הזה כך ציית לו שבע שנים. ואולם בכל מה שעשה למענו היה דבר אחד שנשמר היטב מלעשותו: הוא לא אמר מילה אחת. והנה נקפו שבע השנים והסוכן ש?מ?ן מרוב אכילה וש?ינה ומתן פקודות, ומת. אז עטף אותו מר א?ג?ה בשמיכה המרופטת, גרר אותו אל מחוץ לבית, רחץ את המיטה, סייד את הקירות, נשם לרווחה וענה: "לא."

איש אחד שאל את מר קוינר אם יש אלוהים, אמר לו מר קוינר: עצתי לך שתשקול בדעתך אם התנהגותך תשתנה לפי התשובה על השאלה הזאת. אם לא תשתנה, יכולים אנו להניח לשאלה. אם תשתנה, כי אז אני עוד יכול לעזור לך במידת מה לפחות ולומר לך שכבר החלטת: אתה זקוק לאלוהים.

מר קוינר פנה אל נער שבכה לו בשקט ושאל אותו מה מציק לו. היו לי שתי פרוטות לקולנוע, אמר הנער, ובא נער וחטף לי פרוטה אחת מהיד, והוא הצביע על נער שנראה במרחק מה משם. ולא קראת לעזרה? שאל מר קוינר. קראתי, אמר הנער והגביר קצת את בכיו. ואף אחד לא שמע אותך? הוסיף ושאל מר קוינר וליטף אותו בחיבה. לא, התייפח הנער. אתה לא יכול לצעוק בקול רם יותר? שאל מר קוינר. לא, אמר הנער והביט עליו בתקווה חדשה. כי מר קוינר חייך. אם כך תן לי גם את הפרוטה השנייה, אמר, לקח מידו את הפרוטה האחרונה והמשיך שאנן בדרכו.

מר ק' התבונן בציור ששיווה לעצמים אחדים צורה משונה מאוד. הוא אמר: "יש אמנים שבשעה שהם מתבוננים בעולם קורה להם מה שקורה לפילוסופים רבים. בזמן שהם שוקדים על הצורה, אובד התוכן. פעם אחת עבדתי אצל גנן. הוא הושיט לי מזמרה והורה לי לגזום עץ דפנה. העץ היה נטוע בעציץ והיו משכירים אותו לאירועים חגיגיים. לצורך זה היה עליו להיות בעל צורת כדור. מיד התחלתי לגזום את הנצרים שגדלו פרא, אבל כל כמה שהתאמצתי להשיג את צורת הכדור, לא עלה הדבר בידי שעה ארוכה. פעם קצצתי יותר מדי בצד האחד ופעם בצד האחר. כשהתקבל לבסוף כדור, היה הכדור קטן מאוד. אמר הגנן באכזבה: 'טוב, הנה הכדור, אבל איפה הדפנה?'"

בתור דוגמה ללקח טוב היה מר קוינר מביא את הלקח הזה:
המתמטיקאי ד' אמר לאחייניתו הקטנה, שהאמינה במלאכים, שמלאך עומד מאחוריה, אבל כשהיא מביטה לאחור אין הוא עומד שם, וגם לא כשהוא מביט לאחור. היא הביטה לאחור שוב ושוב והדוד טען תמיד שהמלאך אמנם עומד מאחוריה.

איש אחד, שלא ראה את מר קוינר זמן רב, בירך אותו במילים: "לא השתנית כלל."
"אה!" אמר מר קוינר והחוויר.

"סיפורי מר קוינר", ברטולט ברכט (הוצאת עם עובד). תרגמה מגרמנית: אילנה המרמן