סרטם התיעודי של פנטון ביילי, רנדי ברבטו וגבריאל רוטלו "האם היטלר היה הומו?" מהווה חלק מהתוצרת שמניב הערוץ יס דוקו החדש והמבטיח שהוענק למנויי הלווין. הסרט, שמבקש לענות לשאלה שבכותרתו, מהווה עם הקרנתו תרגיל הכרחי לכל צופה פוטנציאלי בערוץ בפרט ולכל צרכני הדוקומנטריה בכלל. יותר מכל דבר אחר מציג הסרט מפגן דמגוגיה זולה שמציבה במרכז טענה (היטלר ההומו וכו') המתבססת על טיעונים מופרכים, ציטוטים של ציטוטים, שמועות ועוד מהצהוב הצהוב הזה כל החומרים שלעולם לא יהיו קבילים בבית משפט או אפילו במסיבת קוקטייל של היסטוריונים.
בתחילת הסרט מיטיב לנסח אחד המרואיינים את תמצית הפרשה כולה במשפט יחיד: "היטלר מוכר וגם סקס מוכר". מעשה בספק היסטוריון ספק וונאבי בשם לותר מכטאן שכתב ספר בדבר מיניותו המעורפלת של הפיהרר תוך שהוא מתיימר להוכיח אחת ולתמיד שהשפמפם היה לא יותר מגחמה אוחצ'ית. הסרט מציג את טענותיו המגוחכות של מכטאן לפיהן למשל ליל הסכינים הארוכות אירע בשל סחיטה על רקע מיני, מצעדי נירנברג ופולחן הגוף הארי היוו חלק מדרכו של היטלר להתגבר על היעדר מין עם גברים בחייו ובכלל כל האלימות הזאת שלה אנו קוראים שואה נבעה מתסכול מיני של הומו בארון. לרגעים במהלך הצפייה ב-"האם היטלר היה הומו?" מתגנבת ללב התחושה שמדובר בפארודיה קיצונית על הומופוביה. לתחושה זו תורמת לדוגמא הקריינות המלווה את הציטוטים המיוחסים לכאורה לחבריו של היטלר לחוויה ההומוסקסואלית. קולות נשיים באווירה קוקסינלית מייצגים את ההומואים בפסקול בעוד קריקטורה ווקאלית על המבטא השוורצנגרי הגרמני מגיחה בתפקיד היטלר. המדבבים של "משפחת סימפסון" מחלטרים מהצד? בהחלט יש מצב.
לו לפיהרר היו חזיות
הסרט מנציח את כל הקלישאות שהיו מופיעות במניפסט להומופוב המתחיל באם היה כזה. היטלר מוצג בקטעי ארכיון קצרצרים שנערכו במניפולטיביות בוטה בהם הוא נראה רוקד או מסדר את שיערו. הומואים אוהבים אסתטיקה, אתם יודעים. באקט קישורי לא ייאמן מקשרים המצדדים בטענה בין האסתטיקה הנאצית פאשיסטית לתסכול המיני של הפיהרר, מתעלמים מההומו אירוטיקה הסבוכה ורבת המשמעויות הטבועה באותן תורות אפלות, עם בלי קשר לזה שהבוס אולי מעדיף לקבל בתחת.
"האם היטלר היה הומו?" הוא סרט צהוב ורדוד שמסרב בתוקף להעמיק מעבר לרובד הרכילותי ומזכיר לכולנו למה צריך להיזהר מהיסטוריונים שרלטנים ולהטיל ספק. מדובר בסרט שנוסף לתכניו המקוממים עשוי באופן חובבני למדי שמתקשה להסתיר את העובדה המטרידה שהוא חסר סיפור. אלא שעולם התעודה מלא בסרטים שיוצריהם מחוכמים מעט יותר ועשויים לשכנע אתכם בכל שישימו לעצמם למטרה. כך למשל לקטעי ארכיון בסרטים מסוג זה יש השפעה כמעט אבסולוטית על הצופה, הם נתפסים כאותנטים ולכן אמיתיים ונכונים כשלמעשה גם הם, כמו משתתפי הריאליטי, קורבן לעריכה.
הסרט מלא אמירות המוצגות כאמת אבסולוטית כגון: "נשים יודעות אם גבר הוא הומו", "זה ידוע שנשים נמשכות להומוסקסואלים". אלה מוצבים כחיזוקים לטענה בדבר נטייותיו המיניות של היטלר. אלמלא המשפטים הנ"ל היו הפגנת בורות בוטה כל כך, ייתכן והיו מתקבלים על ידי הצופה כברורים מאליהם. וסביר להניח שזו התוצאה בכל סרט תיעודי אחר בז'אנר שמשתמש בתחבולות מעודנות מעט יותר (ע"ע "יש אומרים" בסרט על פוקס ניוז ורופרט מרדוק גם הוא ישודר בערוץ). כמה קל להיענות למניפולציה, כמה נוח להתמסר ליד המאכילה אותנו בכפית. "האם היטלר היה הומו?" צריך לזנוח את משימתו הדוקומנטרית ולהוות תזכורת לכמה חזקה היא השליטה במדיום וכמה מסוכנת.
הדיון המעניין באמת בסרט הוא לא האם היטלר היה הומו או אהב נשים. הסוגייה שיש להידרש אליה היא מה החשיבות בגילוי נטיותייהן המיניות של דמויות היסטוריות מעצבות. חבל שהסרט מתפנה לנושא רק בדקות האחרונות והופך מעניין לרגעים קצרים. המתנגדים והתומכים מעלים טיעונים משכנעים ומרתקים לכאן ולכאן ולשניה הופך "האם היטלר היה הומו?" מעוד פרק ב-true hollywoos stories לסרט תיעודי אמיתי.