הקדימונים של התוכנית "במבחן המציאות" של ערוץ 10 עשו קולות של רובין הוד טלוויזיוני למען החולה הממוצע הישראלי. חמושה בכוונות טובות ניסתה התוכנית להראות לכולנו את מצבו העגום של החולה העני בישראל 2005 וציוותה את הטאלנטים; מיקי חיימוביץ, עמנואל רוזן, גיא זוהר ואלון בן דוד, כדי לחשוף את האמת על מצב הרפואה הציבורית בכלל ובפרט אל מול הרפואה הפרטית. למרבה הפלא, התמונה שנוצרה בסוף התוכנית הייתה שונה. לאחר הדיון המסכם בנוכחות מומחים הסתבר כי על אף הכתבות היפות על אוזלת היד במתן שירותי צנתור ברפואה הציבורית ( עמנואל רוזן) , תמותה גבוהה יחסית בפגיות בשל חוסר בכוח עבודה ( מיקי חיימוביץ) ותנאי העבודה המחפירים של מתמחים בבתי חולים ( אלון בן דוד), מצב הרפואה הציבורית בישראל לא היה טוב יותר.
האומנם? במבחן המציאות, ערוץ 10 נכשל מלהושיע. נדמה שהערוץ בעיקר עשה עבודה שיווקית טובה, והצליח למכור דקות פרסום מעבר לרגיל, אך לא ייתכן שהקדימונים לשלוש הכתבות שחזרו בכל יציאה וחזרה מפרסומות, יתפסו כרבע שעה מכלל התוכנית. במקום החזרה על הקדימונים, היה צריך להותיר, יותר זמן לדיון המסכם, להביא מומחים למינהל שירותי בריאות ולקיים דיון משכיל ואמיתי. כישלונה הגדול של "במבחן המציאות" היה טמון בפער הגדול בין איכות הכתבות המשובחות למדי לדיון שהיווה כישלון קולוסאלי. בעוד שחיימוביץ', רוזן ובן דויד הביאו תחקירים חשובים ועובדות קשות לגבי מצב מערכת הבריאות בארץ והפער הגדל בין המערכת הפרטית לציבורית, הרי שהדיון המסכם היה כה עלוב ברמתו עד שהזכיר דיונים מימי בראשית של ערוץ 1.
הדיון, שכלל שלושה מראיינים "תותחים" אל מול שני "מומחים" חיוורים, היה מבולבל ושיווע להנהגתו של מנחה שהיעדרותו הורגשה עד כאב. דני נווה שר הבריאות אפילו לא טרח להופיע. במקום זה, מנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' אבי ישראלי הפגין "אובייקטיביות" מדהימה, דאג לשבח את השר בכל משפט שני, וטען שצריך לחזק את מערכת הבריאות. אל תדאגו יהיה טוב בטווח הארוך, הוא אמר, מבלי להציג ולו מתווה כללי אחד.
מבצע חפיף
הביזיון הגדול ביותר מליל אמש היה מעשה "בלעם" שעשה פרופ' רפי קרסו, שהוזמן לתוכנית להציג עמדה שונה מזו של מנכ"ל משרד הבריאות, ובכך לקיים דיון ענייני ומאוזן. במקום זאת, הציג קרסו עמדה המשבחת את מערכת הבריאות ואף הציגה כטובה בעולם, כאילו שלא הייתה קודם תוכנית עם כתבות כה כואבות. אפילו מנכ"ל משרד הבריאות הסתכל בו בתמיהה. קרסו אף הגדיל לעשות, וטען שהתמותה של הפגים היא הנמוכה בעולם, כאילו שלא שמענו את התחקיר המרגש של חיימוביץ ואת פרופ' פרנסיס מימוני שהסביר על המצב העגום. מיקי עוד ניסתה לתקן את פרופ' קרסו, בקול ענות חלושה, ואפילו מנכ"ל משרד הבריאות, ציין ברמז עבה, שהכתבה (הקשה), הייתה מדויקת. פרופ' קרסו תיקן עצמו בכך שהתכוון לאוכלוסייה יהודית בלבד, למרות שבכך הוא איבד את אמינותו. את התוכנית הוא ממילא כבר הצליח להרוס.
שר הבריאות, דני נווה, אולי לא אשם בכל הבעיות של המערכת, אך לא הוא יהיה זה שיחלץ אותה מתחלואיה. נווה, ששקד בתחילת הקדנציה שלו על 50 תקנים של מפקחי עישון בבתי חולים לצורך חלוקת ג'ובים לחברי מרכז הליכוד, ניצל ברגע האחרון ע"י מבקר המדינה, שהסביר לו שגורלו יהיה בדיוק כשל צחי הנגבי ומנוייו במשרד לאיכות הסביבה. גם הסיפור על תוספות תקציב והשגת כסף לסל התרופות, נראה כ"ספין" מבית מדרשו של פטרונו, ביבי נתניהו. קודם, כאילו מקצצים, ולאחר הצגה של פגישה קשה בין דני נווה לביבי נתניהו, מחזירים את התקציב. דני נווה מצטייר כלוחם ללא חת למען מערכת הבריאות, (בנוסף על מפקחי העישון), וביבי מתגלה כמלא חמלה שדואג בנדיבותו, לחולים החלשים. הניהול של ביבי את נווה הצליח והחולה מת.
לא צריך להיות מומחה גדול במערכת הבריאות או בפוליטיקה כדי להבין ששרי/ות הבריאות לדורותיהם, אינם מבינים דבר וחצי דבר ברפואה ובשירותי בריאות, ולעולם מערכת הבריאות "תעבוד" עליהם, עפ"י רצונותיה. העבודה עצובה היא שחוקי הכלכלה פועלים גם בעולם הרפואה ובמערכת הבריאות. אם אפשר היה ללמוד מהתוכנית של אמש משהו הרי זה שתמיד מי שישלם יותר יקבל שירות טוב יותר, בדיוק כמו בעולם שירותי הליווי. ההשוואה, אגב, אינה מקרית