פרצוף מוכר בעיתון

      חמש מאות גרם, סיפורים קצרים מאוד לסוף השבוע. מילים של אסף גברון, קווים של רענן אליזוב. סיפור 25

      אסף גברון

      בלילה אחרי הצעקות, אחרי ששלחנו את הבן שלנו יואב למיטה בתשע בערב והטלנו עליו עונש לא לצאת מהבית אחרי בית-ספר במשך שבוע, בגלל שהתחצף לצביקה, ואחרי שצביקה נרגע קצת עם עראק, וגם אני מזגתי לעצמי לכבוד סוף היום, ישבנו והסתכלנו טלוויזיה. דפדפנו קצת בתכניות אבל לא היה משהו מעניין, אז אחרי החדשות, ואחרי עוד כוסית, שאלתי את צביקה איך היה היום שלו חוץ מזה. והוא סיפר לי את הסיפור הזה: "נסענו לחיפה לפגישה, אני ויוסי. אני לא יודע את השם של הרחוב, הוא נהג. הגענו, נכנסנו לפגישה, יצאנו מהפגישה, ובדרך חזרה עצרנו בשווארמה למטה ליד הנמל.
      "בזמן שאני מחכה לשווארמה שלי, אני פותח עיתון ידיעות. מדפדף. כשאני גומר לדפדף על כל החלק, ומקפל את העיתון חזרה, ככה שהעמוד הראשון למעלה, אני רואה פרצוף מוכר. אני מקריב תראש. זה אילן."
      "איזה אילן?" שאלתי אותו.
      "את לא מכירה," הוא אמר. "חכי, תני לספר סיפור."
      "מישהו מפריע לך?"

      הוא נתן לי מבט מדוד, והמשיך: "נראה קשוח, אילן. משקפי שמש שחורים. הוא עומד מאחורי ביבי."
      "ביבי ראש הממשלה? אשכרה?"
      "לילך, בחייאת, את שאלת אותי איך היה היום שלי, נכון? את רוצה לשמוע סיפור או לא? תני לספר." נזל לו קצת רוק, או עראק, מהקצה של הפה לכיוון הסנטר. אבל כדי לא להפריע לו יותר, לא אמרתי כלום.
      "אז אני מסתכל בפרצוף תחת של אילן מאחורי ביבי בעיתון, ואני שומע, 'סליחה אדוני'."
      "מי זה היה," שאלתי אותו.
      "המוכר. השווארמה היתה מוכנה. שווארמה פיצוץ, לילך, אני אומר לך, נימוחה בפה כמו… כמו… והם שמים מלא פטרוזיליה בפיתה בחיפה."

      "ספר, ספר מה עם האילן הזה. מי זה בכלל?"
      "רגע. כן. יש לו מבט רציני. שומר ראש של ביבי. אני מסתכל עליו, ואני שואל את עצמי, מעניין אם ביבי יודע איזה חתיכת חרא שומר עליו. זה מה שאני רוצה לדעת."
      "טוב, נראה לי ביבי יודע מה הוא… לא?"
      "מעניין אם הוא יודע, אני שואל את עצמי, שהשומר ראש שלו חתיכת חרא שקרן, שחושב רק על עצמו, שיורק לא רק לבאר שהוא שותה ממנה, אלא לכל באר שהוא יעבור לידה. אני אומר ליוסי, שאוכל את השווארמה שלו לידי, 'תראה תראה את הפרצוף תחת הזה והמבט הקשוח שלו. מעניין עם ביבי יודע ששומר עליו הפחדן הכי גדול בתולדות הצבא.'"
      "הוא היה איתך בצבא," שיערתי.
      "אז יוסי שואל אותי, 'למה מי זה? הוא היה איתך בצבא הפרצוף תחת הזה?' כי אני אומר לך, לילך, רואים עליו, רואים רק מלהסתכל בתמונה שלו שהוא חתכת מנייק."
      "טוב אני אבדוק, פעם הבאה שאני רואה את ביבי אני אחפש. אבל מה הוא עשה לך? מה קרה?"
      "מה הוא עשה לי?" צביקה אמר. "מה הוא עשה?" צביקה שתק לרגע והסתכל על הקיר ממול. הוא חשב. היה לו חצי חיוך על הפנים, ואז הוא נמחק. "חצוף היואב הזה…" הוא אמר מתחת לשיניים שלו. "איך הוא מדבר לאבא שלו."

      "צביקה, מה החלפת נושא פתאום?" שאלתי אותו, בתרעומת. "מה קרה עם האילן הזה? מי זה?"
      הוא עשה פרצוף. "סתם, סתם איזה אפס," הוא אמר. אז הוא שתק דקה, שתיים, אבל לא לחצתי עליו. בסוף הוא אמר, "אבל השווראמה בחיפה, אני אומר לך לילך, ללקק את האצבעות."

      טרם התפרסמו תגובות

      הוסף תגובה חדשה

      בשליחת תגובה אני מסכים/ה
        לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

        התרעות פיקוד העורף

          walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully