וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

הנאה התוכנית בעיניך?

נוגה הורוביץ

24.6.2005 / 9:55

לנוגה הורוביץ נמאס מ"קשת" שדוחפת את כוכבי ארץ נהדרת בכל חג ומועד ומקיימת תחרות שמוזילה את ערכם של ספרים

זוהי פנייה ישירה לקברניטי קשת: אנא הוציאו את כוכבי "ארץ נהדרת" לחופשה. תנו להם לנסוע לחו"ל, תנו לנו זמן להתגעגע, ואל תדחפו אותם לכל ספיישל, חג ומועד שעולים במקרה על ימי השידור שלכם. "מה הסיפור שלך?" אתמול הוציא שוב את קיציס ושות' מהמזווה אל הבמה, הפעם כדי להחליט איזה סיפור ילדים אהוב ביותר על אזרחי ישראל. קשה לשפוט את התוכנית לפי החיוך שהיה מרוח לי על הפרצוף במשך רובה. כל תוכנית שמעוררת זכרונות מילדות תהיה חיננית, אפילו אם מטרתה תהיה בחירת הממתק הכי טעים של שנות השמונים, נשיקולדה או זיפ.

אבל חוץ מלעורר זכרונות קלושים מ"דירה להשכיר" ו"מעשה בחמישה בלונים" קשה לומר שהיה קשר חזק בין ספרות לספיישל הטלוויזיוני הפומפוזי אתמול. כן, החיקוי של עלמה זק ליפה ירקוני ושל מריאנו לאבי טולדנו היה מעולה, ואיל קיציס הראה איך עושים סטנד-אפ טלוויזיוני משובח (לצביקה הדר יש עוד מה ללמוד), אבל מה בין זה לספרות ילדים קלאסית? ועוד תמיהה קטנה – האם מעבר של המילה הכתובה למסך הקטן חייב להיות באמצעות תחרות? השימוש ההמוני בבחירת "הכי טוב" מפחית מחשיבותם של הספרים והופך אותם לזולים משהו, מה גם שקבוצת הגילאים שקוראת את "הכבש השישה עשר" לא תואמת את זו שמקריאים לה את "איה פלוטו".

פרידמן, אתה מפחיד את הילדים

גם אם מקבלים את השימוש בתחרות בין הספרים, עדיין לא ברור מיקס הקטעים הרעשני שטרטר בין דירוג אחד למשנהו. כמעט כל הקטעים בנפרד בזמן ובמקום אחרים היו נחמדים ביותר. שחקני "ארץ נהדרת", שהשימוש בהם כמכלול אומר משהו כשלעצמו, היו מצחיקים כתמיד אם כי מאוסים במקצת, הקטעים מ"עוץ לי גוץ לי" ומ"שירת הקאמרי" היו חינניים, אבל כל אלו השתלטו לגמרי על הנושא המרכזי. אין זה מספיק לתת לסלבריטי עם ילדים/נכדים להקריא כמה שורות ולראיין את הסופר במשך חצי דקה. או שעושים תוכנית שמכבדת את הספרים, או שעושים שואו נוצץ עם חיקויים של אורנה בנאי ושירים של ציפי שביט. אם הפריים טיים לא מאפשר התייחסות מכובדת עדיף להשאיר זאת למישהו אחר.

ואגב להשאיר למישהו אחר, ההתנסות של טל פרידמן עם קבוצת הילדים הוכיחה שלא קל לדבר עם ילדים בטלוויזיה. מאוד קל, לעומת זאת, לגרום להם לבכות. כפי שכנראה קרה לילדה המסכנה שגילתה שהוריה משקרים לה כשהם אומרים שהיא מציירת יפה. פרידמן הצחיק אותם והתנשא עליהם באותה נשימה, שאל שאלות ענייניות ושנייה לאחר מכן צווח בקול צפצפני. עוד רגע היה נכנס לחדר מבוגר ומוציא אותו משם כי הוא מפחיד את הפעוטות. קשה להיות מטורף כל הזמן ולצאת מכך טוב, בעיקר אם זה מה שמצפים ממך, אבל הכל עניין של מינון. תנו לנו קצת מרווח נשימה בין פרידמן לפרידמן, ונקבל אותו חזרה עם חיבוק.

קשה לומר שהיה זה כישלון מוחלט. כווראיטי שואו, קונספט אמריקאי עתיק והזוי שמשלב מערכונים, שירים וסלבריטאים, התוכנית לא הייתה רעה בכלל. כתחרות בין ספרי ילדים קלאסיים, עד כמה שהמשפט עצמו נשמע מעוות, היא הייתה צעקנית ומבולבלת. קשת, בתור הטלוויזיה של ישראל, מנסה לאחוז בשני קצוותיו של החבל – להיות ממלכתית ובאותה נשימה להרוויח מזה כסף. הבעיה היא שבין לבין נעלם הקרדיט לקהל כקבוצה של יצורים אינטליגנטיים. המקום הראשון שנבחר, "דירה להשכיר", דווקא אומר עליו דברים טובים. אם הספר הכי אהוב מדבר על סובלנות וכבוד הדדי כנראה שמצבנו לא רע. חבל שבמקום התעמקות בכך קיבלנו בדיחות עבשות על עוזי כהן.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully