תסמונת גאון

יהורם גאון הוא לא הראשון שגילה כי בכדי לצבור רייטינג יש לצמצם ככל האפשר את אופקי הדמיון של יוצרי תוכניתו, אבל הוא לפחות מצליח להתנשא עלינו מלמטה בצורה הנחמדה ביותר. למעשה, בדומה לקושי בו נתקל שדכן שאמור לתאר ביותר משני משפטים "בחור נחמד", כך מורכבת המשימה לכתוב על "שישי בגאון". זהו סיפורו של בחור נחמד, שמארח אנשים נחמדים בישובים נחמדים למען קבלת תשובות נחמדות לשאלות מהסוג ה.. אה, באמת נחמד. לזכותו יאמר כי גאון גם לא משתדל להיות מי שהוא לא. הטעות היסודית, אגב, של דן שילון.

בליל שישי האחרון הוקרנה התוכנית שהוקדשה הפעם לעכו. ייתכן והיה זה שידור חוזר, אבל זה באמת לא העניין. שהרי גאון מבכר, בכוונת מכוון, לשאול את כל השאלות שכבר נשאלו, לראיין את כל הדמויות שכבר רואיינו, להפוך את התשוקה הישראלית לשידור חוזר לסוג נדיר של שידור חי.

לו רצה להוכיח שהעולם הוא אכן כפר גלובלי, הצליח במשימתו: בכל שבוע חולף גאון בישוב אחר ברחבי הארץ ומשום מה כולם יוצאים אותו דבר. יש שם אנשים נחמדים.

גאון אירח את גברי בנאי והקשה עליו עם כל השאלות הנכונות, בהנחה שמטרתו הייתה לשעמם בנחת: "גברי, אתה סבא?"; "גברי, אתם הרי המצאת שפה, גששית?". חסר רק שהיה שואל איך כל כך הרבה אמנים מסתדרים במשפחה אחת.

מכאן עבר לשדר זוהיר בהלול, אותו שאל "מאיפה השפה הרהוטה שלך?". בהלול השיב מה שניתן להשיב לשאלה מסוג זה, ואחר כך התפנה לאזכורים חוזרים של ימיו כשדר כדורגל. מכיוון שבהלול כבר אינו משדר כדורגל, התוכנית "שירים ושערים" נאספה זה מכבר אל אבותיה ומערכונים רטרוספקטיביים על פועלו המילולי של בהלול נעשו עוד בשנות השמונים - הניסיון של גאון לדוש באותו הנושא הוא כבר לא נוסטלגיה, זו נוסטמאניה. מאמץ עיקש, הרואי כמעט, לחזור לעבר באשר הוא עבר. בהבדל אחד: העבר של גאון הוא תמיד העבר החיובי, הזיכרונות מהתיכון, אהבת אם בסיסית כמעט. למה לא לזפזפ בו?

גם כשגאון פונה לאגף "הצעירים" הוא מתקשה להיפרד מדמות הדוד מליל הסדר, אותו אחד שאין לו דבר מעניין לומר לך, אבל אתה אוהב אותו דווקא בגלל זה. הפעם מילאה את המשבצת שדרנית ערוץ 10, טלי מורנו, "ילידת עכו", שהצליחה לעשות את זה בחיים: להגיע לטלוויזיה! לגביה תהה גאון "האם מי שמוציא ציון 100 בבית ספר במגמת תיאטרון, מעיד על כך שכבר מגיל קטן יודע מה הוא רוצה לעשות כשיהיה גדול?". דומה כי גם גאון התקשה להבין בעצמו מה בדיוק רצה לומר, סביר להניח שגם מורנו לא, אבל ברור היה שהוא מנסה להחמיא, לסייע, להאדיר את דמותה.

מה שיפה אצל "שישי בגאון" נעוץ בכך שבסטנדרטים של עופר שכטר הפורמט שלו אולי אנכרוניסטי – גאון מגיש אנקדוטות מציונות שנאספה אל אבותיה זה מכבר - אבל העיקרון חדשני: גאון כנראה מודע לכך שטלוויזיה, כל שכן בערב שבת, היא עיסוק מהז'אנר שראוי לוותר עליו, ולכן בעוד שכולם מנסים להשתכלל ולהמציא את הגלגל, הוא מעדיף לרכב עליו לעייפה. יהורם גאון מציע תוכנית בלתי מזיקה כערסל נעים להניח עליו את הראש. פס קול. רקע. אתה צופה, נרדם ושבת שלום. ללא ספק: יש תוכניות גרועות יותר.