מונית צהובה

משה בן איבגי, אחד משני רוצחי נהג המונית דרק רוט, פותח כמעט כל משפט שלו ב"תראה", כבד ומעורפל. כזה שמנסח בתוכו את העיקרון המנחה של סרט דוקומנטרי בכלל ואת "דרק רוט – התיק נפתח" בפרט. אתה, הצופה, אתה תראה, תראה בעיניך ותחליט, מאמין לו או לא, הוא מתחרט או לא, בן טובים עם ילדות קשה שהובילה אותו למקום הלא נכון או רוצח אכזרי וקר שביצע שוד מזוין בחופשה וברח מהארץ. "דרק רוט – התיק נפתח" מסתיים בדיוק במקום הנכון ומשאיר את הצופה עם תהייה לגבי אופיו של האיש שניבט מהמסך עד כה. בחור רהוט ומשכנע שחולק את סיוטי הלילה שלו עם רסקולניקוב או עבריין מתחכם שעיניו נוצצות כשהוא מספר איך הערים על הפקידה במעבר הגבול בנתב"ג.

סרטו של נתנאל סמריק, ששודר אמש ביס-דוקו, הוא סרט טוב ואפקטיבי למרות יוצרו. הוא מצייר תמונה מרתקת של רוצח מהדלת ליד, שאי אפשר לפטור אותו ב"מטורף" או "פסיכופת". בנוסף, מתהדר הסרט בגילויים חושפניים על הרצח (מי ירה ולמה) אולם קשה להשתחרר מהתחושה שייתכן ומדובר במניפולציית-על שמטרתה לסייע לבן איבגי, אם וכאשר יוסגר לישראל. סמריק נותן לבן איבגי להוליך אותו, ובסוף מצליח "לפצח" את הרמזים שכביכול הונחו לפניו, ומסיק שלא ידו של בן איבגי היתה על ההדק. אם אתם מאמינים לו ואם לאו, דווקא הקטע הזה מהווה דוגמא מצוינת לדרמטיזציה המוגזמת והמעצבנת בה מלא סרט להתפקע.

נתנאל סמריק, יוצר הסרט, הוא האיש האחראי לחלק ניכר ממכונות הרייטינג הכי אפקטיביות בשדה הקרב הטלוויזיוני (יהורם גאון) או לפחות לחלק ממעוררי הפרובוקציות שבהן (צופית גרנט). מדובר, בין היתר, גם באיש שהביא לכם את רוני סופרסטאר ועשה ממנה את מעצמת המרצ'נדייז שהיא היום. סמריק מופיע בסרט כאילו הוא הגיבור שלו - לא בן איבגי או הסיפור עצמו, נניח. סמריק מוסיף לסרט ממד צהוב של כותרת עצומה ב"ידיעות" או "מעריב" ביום אחרי פיגוע, או נגיד אחרי רצח של "בני טובים". הוא חוזר על דבריו של בן איבגי בפאתוס על מנת להעצים את הרגע בכוח. "בטלפון..... בטלפון!", הוא אומר לאסיר בזעזוע כשזה מספר לו שאמו הודיעה לו על עזיבתה את הבית באמצעות הטלפון. הוא מבקש ממנו לקרוא בקול את המכתב ששלחה לו בתו של המנוח, כאילו רק כדי שיהיו לו חומרים טובים בשביל הפרומו המניפולטיבי.

סמריק לא מניח לניואנסים של הסרט לעשות את עבודתם הרגישה והמדויקת ומלווה את הסרט בהסברים וביאורים בנימה דרמטית. את הרצח הוא מקפיד לשוב ולשחזר בפומפוזיות מיותרת לאורך כל הסרט. לכל זה מתלווה כמובן המוזיקה הדרמטית המתבקשת. "דרק רוט - התיק נפתח" מכיל חומרים מצוינים לסרט דוקומנטרי, ומבלי להידרש לסוגייה אם בכלל יש לתת לרוצח במה, אין ספק שמדובר בהישג עיתונאי מסקרן ומרשים ובכאלה מתמחה סמריק. הוא מייצר מוצרים שיותירו אתכם עם פה פעור ואותו עם כותרת. אך עבודתו גסת הלב, הלחצנית והמעיקה על בלוטות ה"וואו זה מזעזע" שלנו, גורעת גם מהסרט ששודר אמש, וחבל.