התחרות התקשורתית המדוברת של הקיץ היא אולי נינט מול יעל בר זוהר, או לחילופין יהודה סעדו מול יהודה סעדו, אבל אם תסתכלו טוב תוכלו לראות רעידת אדמה זוטא גם בשוק סרטי התעודה. לערוץ 8 הוותיק של הכבלים הצטרף מתחרה חדש יס דוקו שמו, שבעליו לוקים בשחצנות משהו. לצופה הממוצע אין אמנם אפשרות לזפזפ בין השניים, אבל סוג הסרטים שמביא המתחרה החדש עלול להשפיע גם על אביו הרוחני. הרצון להגיע לקהל רחב ככל האפשר ולנצוץ יותר מהמתחרים גורם לסרטים אווריריים יותר, קלים לעיכול ומשופעים בסלבריטאים להגיע אל המסך, ולקרוא לעצמם סרטי תעודה. לקחנו מצלמה וצילמנו. מספיק, לא?
מיכל בוטל, מנהלת ערוצי הבית של יס, מודה שהיא לא צפתה בערוץ המתחרה כבר המון זמן, אבל מרשה לעצמה לומר שהוא משדר גם טבע, גם מדע, גם תרבות ובין השאר גם תעודה. בחינה זריזה של לוח השידורים תראה לה שהיא לא ממש צודקת, אבל נניח לזה. יס דוקו, לטענתה, עוסק לעומתו באנשים: "הכוונה היא לפתוח את הערוץ לקהל רחב ולאפשר לאנשים לא להיבהל מהמילה דוקו", מתוך תקווה שכשתעלם הבהלה הם יחלו לצפות בסרטים מורכבים יותר. השאלה היא עד כמה זה נכון. האם "הקומיקאי", על ג'רי סיינפלד, "המסע הגדול", על טיול אופנועים עם יואן מקגרגור, סרט על "צופן דה וינצ'י" וסדרה על נשים עשירות בבריטניה יפתחו את התיאבון לסרטים בעלי משמעות קצת יותר כבדה?
אין ספק שגם לסרטים הללו יש מקום בלוח השידורים, כמו גם לסרטים זוכי אוסקר ולמועמדים לפרסים שונים. אבל סרטי תעודה אמורים להיות קצת יותר מזה. הם אמורים לתעד את העולם ולגרום לנו להבין אותו טוב יותר, ובנימה פרובינציאלית - כדאי שילמדו אותנו היכן אנחנו חיים. אוסף הסרטים הבומבסטיים של יס דוקו אולי "מעניינים", כהגדרת בוטל, אבל חסר בהם הטאץ' העדין, הקטן ולעתים דל התקציב של חלק מהסרטים הישראלים הטובים ביותר. סדרתה של ציפי ברנד-פרנק, "8 סיבות לקום בבוקר", מצוינת ככל שתהיה, נוטה גם היא לסנסציוניות מאנשים שרוצים להקים את בית המקדש השלישי, דרך חשפניות יהודיות ועד מהמרים כבדים בלאס-וגאס.
תעודת עניות
פופוליזם ניתן למצוא גם בערוצים הגדולים, 1, 2 ו-10. לצד תוכניות מצוינות - "ארץ המתנחלים", למשל נמצאים סרטים שהמילה תעודה הודבקה להם במלאכותיות כאילו לא נגמר המכרז על ערוץ 2 וכל הערוצים נורא רוצים לזכות. סדרת "דוכוכב" של ישראל 10 מספקת את היצר המציצני שלנו ועוטפת זאת באיצטלה רצינית. כמה נחמד לראות סרטים על חנה לסלאו, שירי מימון, עדי ברקן ועל הרכילות בארץ ולקרוא לכך תעודה. אולי אף להצמיד לכך משפט קטן שאומר שהסרט "שופך אור" על תופעת הסרט הנע של הכוכבות בארץ או משהו סמי-אינטלקטואלי אחר. אפילו רצועת "הסיפור האמיתי" הדוקומנטרית של ערוץ 1 משדרת לעתים סרטים שמקומם הטבעי הוא בערוץ E!, "סודות מלכות היופי", למשל.
לאור הפריחה בשוק הבשר התיעודי, עד כדי הפיכתו לבידור-לייט, יש חשש לגורלו של ערוץ 8 בכבלים. נכון, לא כל הסרטים והסדרות בו מופתיים, אבל רבות מהיצירות שהוצגו בו השנה סירבו לפנות למכנה המשותף הנמוך ביותר, לא נועדו לקהלים גדולים וסיפקו חלון מרתק למדינה שבה אנחנו חיים. מנהל הערוץ, סיני אבט, טוען שאין כוונה לשנות במשהו את בן טיפוחיו. לדבריו הגורמים בערוץ "יותר עירניים, אבל לא מרגישים שיש משהו ספציפי לעשות". קולות אחרים בערוץ נשמעים קצת פחות בטוחים בעצמם, חרדתיים משהו מהמתחרה. השבוע תחל בערוץ הסדרה "נערות הכרומו", על העובדות המאושרות של המגזין "גלאמור". אבט אומנם טוען שהסדרה נקנתה לפני עלייתו של יס דוקו לאוויר, אבל זהו בדיוק סוג הפופוליזם שמתאים לערוצים המתחרים.
ערוץ 8 כיום הוא כמעט כל מה שערוץ 1 צריך להיות, וחבל שזה ישתנה בגלל התרחבות הזירה שבה הוא פועל. יהיה נהדר אם יס דוקו יספק בנוסף לשואו הגדול גם סרטי מקור מעניינים שלא קשורים דווקא לפרשיות רצח מסעירות או לסנסציות, כאלו יש מספיק בערוצים המסחריים. עד שהוא יעשה זאת, מתבקש ערוץ 8 לשמור על הגחלת ולהמשיך לספק סרטים שלא נראה בשום מקום אחר, ששווים צפייה למרות שלא זכו באוסקר או נעטפו בבראד פיט.