שאפו

הם ניצחו. חד וחלק. וזוהי לא פחות מגבורה. הם הרי לא היו יכולים להתקיים מלעשות מוזיקה בארץ. והם נלחמו, והמחשבה לעזוב את הכל ודאי עלתה במהלך השנים הארוכות של הופעות בקיבוצים מול קבוצות קטנה של אנשים. והם לא בני עשרים. אבל היו להם תאווה, תיאבון, אהבה למוזיקה. לרגע הזה שבו שתי גיטרות, בס ותופים מעלים אותך קדימה ומעלה, ואתה נושא על עצמך פרצוף קפוץ וגבות מרוכזות. ולא השמיעו אותם ברדיו.

אחרי כמה שנים של נסיונות עקרים לפרוץ משהו הם החליטו שנשבר להם מחברות תקליטים. נשבר להם מחוסר ההכרה, הניכור, ההכתבה, האטימות והתסכול שמאפיינים את תעשיית המוזיקה העברית. אם כבר לבזבז את הזמן במלחמה, הם חשבו, למה לא לכוון את המאמצים לעולם הגדול. בכל מקרה, הם תמיד רצו לשיר באנגלית, תמיד העברית היתה סוג של פשרה.

"One Fantastic Day", הוא הדיסק השני של רוקפור (אחרי "Supermarket" משנה שעברה) שיוצא באירסיי, הלייבל של האוזן השלישית. והוא האלבום השלם, הסוחף, הטוב ביותר שהוציאה רוקפור. וגם הדבר הכי נועז ששמעתי זה זמן רב ממחוזותינו. נועז? הכיצד רשימת השפעות המורכבת מביטלס, פלויד, קינקס, בירדס, קרימזון, מודי בלוז, ועוד (כל אחד והבוב שלו) תשמש כמצע לנועזות, אתם שואלים? ובכן, בואו רק נרמוז כי אין עליכם לצפות לשעה קלה של משק פרוגרסיביות צחורת כנף. הפסיכדליות של רוקפור היא רחוקה מן המובן מאליו. היא בועטת, רועשת וחסרת פחד. היא מנוגנת נפלא, מרוכזת לג'ם שמסתכל לך בעיניים ועובר לדיסטורשן.

ברוך בן יצחק עושה באלבום הזה עבודה מדהימה. כל צליל וצליל. גולש בסנפלינג על צוקי גיטרות, מנגן עם ביצים, עם יצירתיות, עם רגש. אני משתחווה. אלי לו-לאי נהדר באנגלית. מכווץ ומשחרר מעצמו כמויות של כנות ועוצמה פנימית. שווה לראות את זה קורה בהופעה. באחרונה שבה אני הייתי הוא ניפק בשלב מסוים ריקוד בסטייל סטייפ (מייקל) שהיה שווה את הצ'יפס. המילים הטובות מופנות גם לחטיבת הקצב - מארק לזר בבס ואיסר טננבאום בתוף. מי אמר שאין רוקנרול בעברית? (אופס).

לא כולל ההידן טראק (או שמא זאת הרצועה החבויה) יש ב-"One Fantastic Day" עשרה שירים שמולחנים, מנוגנים ומופקים נהדר. וכשהכל דופק, אפשר גם לגלות שהמילים שמרכיבות את השירים הללו הן בוגרות, חכמות ומעסיקות. אני לא יודע למה, אבל אני כולי גאווה.

אז רוקפור משחררת בצניעות אופיינית עוד אלבום, אבל אי אפשר, אין סיכוי להתעלם ממנו. הם יכולים על העולם, אין לי ספק. הנישה המוגדרת שעליה הם משחקים פנויה ומחכה לאורחים בשטח נרחב מאוד. שיר אחד באלבום הזה ("SeatBelts") מסוגל להיות שלאגר מטורף מונצואלה ועד יפן. ואולי רק את ישראל הוא יפספס באמצע. יאללה, צאו מהבועה. לכו תקנו את האלבום החדש של רוקפור (ובערב תלכו להופעה).