פס רחב שמחזיר את האור

הרבה כבר נאמר ונכתב על הלייב-8, על האייטיזיות שבו, על שילוב הצדקה והמוזיקה וכמובן על האיחוד של הפינק פלויד. זווית נוספת מעניינת לא פחות היא הצפייה במופע בינלאומי שכזה בטכנולוגיית שנות האלפיים.

בניגוד למופע המקורי, שאירע בעידן החד ערוצי, מה שאומר שראינו כמה חלקים ערוכים ממנו, בתרגום עברי קלוקל ובאיחור מסוים. רק מעריצי מוזיקה מושבעים הפעילו רכבת אווירית באמצעות קרובים בלונדון ובניו יורק והשיגו קלטות וידאו של המופע. וכאן אולי השוני העיקרי והמשמעותי ביותר.

בתחילה עוד צפיתי בשידור הערוך והמעצבן בערוץ 10, ונאלצתי לסבול את הגיגי מר קיסוס, שכמו תמיד נראה כמשוכנע שמטרת השידור היא בכלל לצפות בפרצופו הזחוח. בעצם, הדבר הטוב היחידי בשידור היה עצם קיומו – הרבה כבוד מגיע לערוץ שהחליט להשקיע ברכישת הזכויות לאירוע שאינו מערב כדור (חוץ מכדור הארץ) וגם להופעתו של ניצן הורוביץ שביקש להזכיר לנו שיש עניין חדשותי רציני מאחורי המופע, ובדרכו הרהוטה הסביר לנו במה מדובר. אחרי כשעה הופניתי לאחד מאתרי האינטרנט בחו"ל שהעבירו את המופעים בשידור חי אמיתי, כיביתי את הטלוויזיה וגיליתי את האור.

במהירות מעט איטית יותר מתגובת השלט בממיר הדיגיטלי של הוט, זפזפתי בקלות מדהימה בין המופעים ברומא, לונדון, פילדלפיה, טורונטו, פריז וברלין. איכות התמונה היתה משביעת רצון ויכולתי להתעדכן מי מופיע עכשיו בכל אחד מהאתרים ומי עוד מעט עולה. יכולתי לנסות לנחש מה אומרת השחקנית האיטלקיה שלא זיהיתי למיליוני הצופים ולנסות לזהות מי זאת הלהקה הגרמנית הביזארית שקופצת על הבמה בברלין. בתור מי שניסה לא אחת לצפות באירועים חיים המשודרים ברשת, נותרתי עם פה פעור נוכח העובדה שהטכנולוגיה הזאת ממש עובדת, גם על המחשב העגלה שבביתי, ולמרות העומס שבוודאי היה על האתר שהעביר את השידור.

להשלמת התמונה נכנסתי לפורום בוואלה!, שעקב בדריכות אחר האירועים והמשתתפים הוסיפו פרטי טריוויה חשובים, לגבי זיהוי שירים, סדר ההופעות ושאר ספוקלציות. הגולשים שיגרו התרעות לחברים האחרים בפורום: "לינקין פארק עם ג'יי זי בפילדלפיה", "הקילרז בלונדון עכשיו" וגם "ששי קשת עכשיו בחיפה".

לגבי תוכן המופעים לא היו שום הפתעות. הסיזר סיסטרז והקילרז, חיות במה ידועות, היו מעולים. דוראן דוראן, למרות לוק הסופגניה של סיימון לה-בון וסנטר האבא אבן של אנדי טיילור, הצליחו לרגש ילדי אייטיז כמוני. הופעת האורח של פיט דוהרטי אצל הדוד אלטון היתה מבאסת כצפוי והמחישה לי שתי עובדות לא מפתיעות: הבחור פלצן וניזון מהייפ. אלטון מת לעשות אותו. וכן, בריאן ווילסון הראה לחבר'ה מהביץ' בויז מאיפה משתין הגלשן.

הצפייה בפסטיבל הרצון הטוב הזה העלתה במוחי את השאלה מדוע מלבד "פסטיבל בשקל" ומגוון אירועי צדקה קטנים לזהבה בן ומגזרים אחרים, בארץ הרווחה שלנו העסק לא עובד. למה שלא יקומו להם מיטב אומני ישראל וירימו מופע למען מטרה חשובה כמו מחיקת חובות העניים לחברת חשמל? או אולי לטובת ביטול עמלות השורה בבנק? למישהו יש את הטלפון של גלדוף?