טליה קינן

את שומעת מוזיקה במהלך העבודה?

אני מאוד קשורה למוזיקה. יש לי גם להקה, אני מנגנת על גיטרה, אבל אין לנו עדיין שם. המוזיקה עוזרת לי להתכוונן על מוקדים שונים בתוך העבודה. המוזיקה שאני שומעת בסטודיו משתנה לפי מצב הרוח. בזמן האחרון אני נמשכת יותר לסאונדים. כשעבדתי על תערוכת הבוגרים בלימודי המשך של בצלאל הקשבתי לדיסק שנקרא "מיסטריות", שמנסה להתחקות אחרי טקסים יווניים ולשחזר אותם. הדיסק נפתח בסאונד של נפילה, והשתמשתי בו בתערוכה. יצרתי רגע של אחרי תאונה בעזרת הסאונד וקסדה שמסתובבת. במקרים רבים, הסאונד מבטא בשבילי חומר ועוזר לי ליצור דימויים. לאחרונה שמעתי גם את בריאן אינו וביורק.

מה יותר מזין אותך - טלוויזיה, ספר או סרט?

המדיום לא משנה לי, האמת. אם אני רואה משהו טוב שמשפיע עליי הוא מזין אותי וגורם לי לפעול. יש לי אהבה מיוחדת לסופרים יפנים. אצל סופרים כמו נצומה סוסוקי ובננה יושימוטו אני מוצאת שהמילים מאוד מוכרות, אבל החיבורים שונים ומפתיעים. מופיע אצלם סוריאליזם בחיי היומיום. הם חודרים למציאות אבל מפיקים ממנה משהו הזוי, רובד של מציאות נוספת. זה גם מקום החיבור ליצירות שלי, אני מנסה ליצור רגע דרך החומר. חווים משהו אחד, אבל כשמתקרבים המבט משתנה. בתערוכה אחת גילפתי ציור קיר, על קיר שעמד לפני חלון. חיררתי את החלון לפי הגילוף ומרחוק הגילוף נראה כמו שרשרת נוצצת. אור היום חדר מבעד לחורים ואז היה אפשר לראות את רחוב הקישון עד מגדל שלום.

איזה דבר היית משנה ברחוב מגוריך?

אני גרה ברחוב הקישון. צריך לנקות את כל האזור, אנשים זורקים זבל לרחוב. הייתי שמה משתיקי קול לכל הדחפורים ולמקדחות שפועלות במשך רוב שעות היום. יש מרפסות מאוד יפות ברחוב, אבל הן לא מושקעות מספיק. הייתי מחוקקת חוק שידרוש מאנשים להשקיע במרפסות.

למי היית מכניסה מכות?

אני הולכת ממש עוד מעט לקורס קראטה, שם אני מוציאה את כל הדחף הזה, כך שממש אין לי צורך להרביץ למישהו.

מה ההתמכרות שלך?

אני מכורה לסקצ'בוקים ולמחברות ריקות. אם אני נכנסת לחנות ורואה מחברת יפה, אני אקנה אותה, גם אם יש לי עוד הרבה מחברות ריקות בבית. אני לא כותבת הרבה, אבל אני צריכה את פוטנציאל הכתיבה קרוב אליי. אני מכורה גם לשיטוטים. אני הולכת הרבה. אני אוהבת לשוטט באזור פלורנטין והסביבה, או ללכת ליום ולחזור.

את מי היית מזמינה לדרינק על חשבונך?

היה מעניין אותי לשבת עם הרבה דמויות מהספרים היפנים שאני קוראת. הייתי רוצה להיפגש אותם ולהכיר אותם יותר טוב. הייתי רוצה גם לשבת עם קרוואג'ו ולראות אם הוא עדיין מצייר, ואם כן - מה הוא היה מצייר, לבדוק מה קורה איתו היום. גם אם החתול שלי היה מדבר, הייתי רוצה לשבת איתו לדרינק ולשמוע איך הוא מרגיש כלפי העולם.

מי היית רוצה שיראה את התערוכה שלך, חי או מת?

כל מי שהייתי מזמינה לדרינק. גם ביורק היא אמנית שמעניינת אותי והייתי רוצה שהיא תראה את התערוכה. הייתי רוצה לעבוד איתה או ליצור לה קליפ.

איזה מכשיר חשמלי מפחיד אותך?

למרות שאני מאוד אוהבת מכשירים חשמליים, מפחידים אותי מכשירים שנכנסים לגוף, כמו מצלמות פולשניות.

טליה קינן (27) נכנסת בכל עבודה לתהליך חדש. היא נותנת לסאונד שמקיף אותה או לדימויים ויזואליים שעוברים מול עיניה לסחוף אותה למקום שלא צפתה מראש במהלך היצירה. אחרי שנסעה לצלם במושב וישבה להתבונן בצילומים, היא נתפסה לקול המכוניות שנקלטו בצילום. כשהסאונד עבר למחשב הוא הדליק אצלה רגע שונה ואווירה אחרת מאלה שתכננה ללכוד. בסופו של דבר, הרגע המפתיע הזה הוליד מיצב שהתחיל בגלריה נגא, גלריית הבית, ועבר למוזיאון ישראל בירושלים. בעודה מנסה לגרום לצופה להרגיש קצת תקוע במקום מסוים ורפטטיבי, היא יצרה ציורי נוף בעיפרון על רקע גואש שחור, כשאת החלל ממלא קולן של המכוניות המושבניקיות. זרקור שהאיר את הקיר לפי זמן קצוב, האיר בפני הצופה ציור נוף שלא היה יכול להבחין בו קודם, בחשכת החלל. כפי שקינן הגדירה זאת, המכונית מאירה והסאונד מגלה את הדימוי.

קינן מנסה לתת לצופיה זמן להסתכל על הדברים מסביב דרך עבודות הווידאו והמיצב שלה, למקד את הצופים ברובד נוסף שאולי חמק מעיניהם. גם אנשי קרן וולף אפשרו לה השנה להתמקד ברבדי היצירה השונים שלה כשהעניקו לה מלגת אמן, את פרס אנסלם קייזר. במוזיאון ישראל העריכו את דרך הסתכלותה ובחרו אותה כאמנית הישראלית היחידה בתערוכה "דמדומים", באצירתה של סוזן לנדאו, שעוסקת ביופי סמוי באמנות העכשווית. בשנתיים האחרונות הספיקה להעלות גם שתי תערוכות יחיד, במוזיאון הרצליה ובגלריה נגא. בימים אלה יצאה קינן לחופש מסדנת הרישום שהיא מעבירה במשכן לאמנות שברעננה ואת עבודות הרישום שלה יהיה ניתן לראות בתערוכה "פנים חדשות" שעולה ב-8.7 בגלריה נגא