היד שמנענעת את לריסה

לפני כ-6-5 שנים הגעתי לערב "יום השואה" האלטרנטיבי ב"ברבי" הישן בתל-אביב. בין הדוברים שם היו גיל ריבה ואורלי ויינרמן. זאת הייתה הפעם הראשונה בה נתקלתי בתופעת "ריבה", וכמובן שהדעה שפיתחתי עליו בעקבות הערב הזה, נפלה לקלישאות הרגילות של "עוד איזה בלונדינית נבובה". הייתי עיוור למניפולציות הלעגניות של גיל, שבאופן מדוקדק הצליח במשך שנים לשלוט בדעה הציבורית עליו, גם אם הדעה היא לרוב שלילית. בעונה הראשונה של "לימוזינה" לא צפיתי, בשל שעמום מדמותו הצבעונית יתר על המידה.

הבקעים הראשונים בתפישה שלי את ריבה הופיעו בעקבות כתבת ענק עליו, שהופיעה לפני כשנתיים במוסף "הארץ". באותה כתבה התחלתי לשים לב שגיל ריבה לא סתם בוחר כיצד להציג את עצמו לקהל, אלא בתוך ההצגה השטחית הזאת נמצאים רמזים וניואנסים אשר מאפשרים לאישיות הקמצנית לכאורה שלו לצוף אל פני השטח. ההבנה כי בגיל יש עומק ורעננות מחשבתית אמיתית התחזקה כשהוא התגלה ככוכב של "משחק מכור" (לצד רועי לוי, שהופעותיו המזדמנות היו פיגוזיות תמיד).

כשהגיעה העונה החדשה של "לימוזינה", כבר הייתי לגמרי בצד שלו. הראיון הראשון שלו, עם מה-שמה מההתנחלויות, היה מבריק בעיניי. הוא הפגין כל-כך הרבה תעוזה פרובוקטיבית, שמחייבת את הצופה האינטליגנט לחפש במרואיינת את הדקויות האנושיות שנעדרות כליל מהטלוויזיה המראיינת שלנו. אני אודה שלא צפיתי באדיקות בכל פרקי העונה עד עתה, אבל כשדווח לי שהוא מראיין את המיוחדת של יגאל עמיר, החלטתי שסיבוב נוסף עם ימנית מטורפת וסהרורית יכול להיות לספק כר מוצלח לפריקת האגרסיות של סוף היום. אולם הפעם גיל ריבה אכזב. לאחר שטבע את הסלוגן המבריק "תכנית ההתנתקות האמיתית", סלוגן שאוצר את כל הקסם והגדולה של פרסונת האפרוח, גיל הביא לי זפטה חזקה על הראש, והחזיר את שתי רגליי אל הקרקע, עמוק באדמה.

נתחיל בכך שגדעון לוי הוא האחרון שמספק התנתקות בימים אלה. אם העיתונאי, ששם לעצמו למטרה לחבר אותנו באזיקים מחושלים אל המציאות שאינה קיימת בתודעה היהודית-ישראלית, מופיע על המסך, אפשר לסגור את האסקפיזם בחזרה בארון. גדעון לוי מסתמן בימים שלאחר "ארץ המתנחלים" כבון-טון של העיתונות השמאלנית המפוחדת. ריבה עונד את גדעון לוי על דש מקטורנו הוורוד כמו סטיקר "יהודי מגרש יהודי", ובועת הניואנסים מתנפצת. לא צריך עוד לפענח את התנהגותה האנושית הנבוכה של לאריסה, יש פסיכולוג קליני מומחה אשר בטרם שמע את לאריסה מדברת הכריע בינו לבין עצמו כי הסיבה היחידה שמישהי תתאהב ביגאל עמיר היא הימשכותה אל השחור שבאישיות של רוצח.

הפאנל של מומחים הכביד על התכנית, והקל על השכל. כל המסתורין של גיל נעלם עם כל קול ירית אקדח שהושמע כתגובה מזועזעת לדברי המתועבת, ופס הקול המלודרמטי אשר הסתיים ב"תנו לשמש לעלות" הפך את התכנית לדומה באופן כמעט עלוב לעוד תכנית תחקירים מאיימת מבית היוצר של קשת.

ייתכן שגיל פשוט התבגר והתקשח. ייתכן גם שהבוסים של ערוץ 10, שפוחדים מעוד ח"כית שתופיע על ישבנו של מנחה חצוף, הפעילו לחץ מלמעלה. כך או כך, לא זה הגיל ריבה ששילמתי עליו, ואני מבקש תיקון או שיחזירו לי את הכסף.