במתק שפתיים

היה זה קרב ענקים בין שתי מסיכות וישויות יוצאות דופן. בתוך הלימוזינה הלבנה, על הספות האדומות והפרוותיות, ישב להנאתו אפרוח מאופר, תפוח שפתיים, ספק נשי, ספק גברי שעפעף בעיניו ללא הרף משל היה ילדה פתיינית ומולו אישה תמהונית ותלושה לבושה שמלה ירקרקה, סרט ירוק אוסף את שערה החום, חיוך משתפל ומהוסס לה כילדה דחויה ומסכנה וזוג עיניים זגוגיות שבוהות במעין אוטיזם ילדותי בחלל.

אין מילה יותר טובה מאשר סוריאליסטי כדי לתאר את הראיון אותו ערך אתמול גיל ריבה עם לריסה טרימבובלר, אשתו של יגאל עמיר, ואם נדייק אז גם מילה זו כושלת בניסיונה להקיף את המחזה ההזוי שהוקרן אתמול בערוץ 10 שהלך והתעצם עם התקדמות התוכנית. ב"לימוזינה" לא הסתפקו בדמותה הביזארית של לריסה, בהחלטתה להתחתן עם רוצח ראש הממשלה, בהצהרות אהבתה ומשיכתה המינית אל רוצח ראש הממשלה, ובהסבריה המסורבלים והמתחמקים על דעותיה ותמיכתה ברצח רבין. על כל התופינים האלה הוסיפו עורכי התוכנית יריות אקדח קצובות שחזרו על עצמן בפסקול, שירים של סלין דיון ברקע להצהרות האהבה של לריסה, שירים של ברברה סטרייסנד שליוו את הסברי הפרשנים (כמו גדעון לוי ועו"ד שירה דנוביץ') ותמונות בצבעים אדומים של פניה של לריסה. התמהיל סכיזופרני בין תוכנית שנראתה כחלק אינטגרלי מערוץ !E לבין הראיון עצמו, שיכול היה להתמקם היטב בחדשות ערוץ 2, יצר את אחת התוכניות היותר טובות שהוקרנו בטלוויזיה בשנה האחרונה.

זו לא הייתה משימה פשוטה לראיין את לריסה, שהפגינה לאורך רוב הריאיון סרבנות מקסימלית בתשובותיה, אך ריבה לקח את זה על עצמו בעוז, בחיוך משוח אודם ובקאמפיות מופגנת שלא תבייש אף אחת מבנות פסיה, והשכיל ליצור ראיון מבריק. במקביל, יהיה זה עוול לקרוא לשידור אתמול רק ראיון, זו הייתה שליחות עיתונאית, מסמך אנושי כפול, סיטקום וסטנד-אפ משולבים יחדיו. בין שורות קורעות מצחוק של ריבה, שטען כי אולי בשב"ס לא נתנו ללריסה ועמיר אישור התייחדות עם מצלמות כי הם פוחדים לצפות באקט, לבין התייחסויות ללריסה כדוגמת "כוניפה", שימוש תכוף במילה "פייר" וכינוי אהבתם של הזוג המוזר כ"טינאייג'רית", בנה ריבה ראיון ממוקד וחד, שניסה לשרטט ולפענח את מהלך אהבתם המעוות והביזארי של הרוצח והסהרורית. נכון, הוא חייך, לעג, עפעף והתיפייף, אך בין לבין הקפיד ריבה לנתב את הראיון כרצונו וחפר היטב בסוגיות מרתקות כדוגמת הקונפליקט בנישואין של השניים בין צדק לאהבה, תפיסת הדמוקרטיה של כל אחד מבני הזוג, השקפת עולמם הפוליטית ומערכת היחסים המסתורית שנרקמה ביניהם. ריבה לא נרתע גם כשמבטה של לריסה הפך למפוחד ולחוץ כשל ארנבת כלואה בדרכה לאטליז, התפרץ עליה כשסירבה להגיד על רבין ז"ל (אחרי שהעניקה את התואר לברוך גולדשטיין) והמשיך לדחוק בה להסגיר את השקפת עולמה.

ייתכן שהיא מטורפת, ייתכן שאיבדה יותר מבורג אחד ורוב הסיכויים כי מנגנון האהבה שלה יותר דפוק יותר משל דורבן חרמן בקיץ, אך לריסה טרימבובלר אינה אישה טיפשה. בעודה מזגזגת בין משפטים שלעיתים נוסחו היטב, לבין חוסר יכולת פתאומי להבין עברית או סירוב מוחלט לענות על שאלות, הקפידה לריסה בניסיונה לשווק את עצמה כקורבן תמים ומאוהב, שנפל טרף לידי השב"כ והתקשורת. עם זאת, ולמרות התפתלויותיה, הצליח ריבה לייצר דיוקן רב פנים של אישה שמאמינה כי הרצח של יצחק רבין היה פעולה חיונית שהצילה אנשים רבים ואת מדינת ישראל, ובכל זאת אומרת לאחר לחץ רב כי הרצח לא היה מעשה דמוקרטי. דמותה של לריסה אכן יצאה מורכבת, מטושטשת ומלאת סתירות פנימיות, אך זה בדיוק מה שריאיון משובח ומראיין רב יכולת אמור לעשות, שהרי אנשים אינן גזירי קרטון עליהם נוכל להשליך את כל מאוויינו. לעד יהיו אנשים פרדוקסאליים, מסובכים ובלתי ניתנים לפענוח מוחלט. בדיוק את אספקט ריבוי הפנים הזה מביא ריבה עצמו - בדמותו, בתוכניתו ובריאיונותיו לנקודת הקיצון.

יש אנשים שיסלדו מגיל ריבה, יש אנשים שיטענו שמפגשיו עם דמויות כמו אמו של יגאל עמיר, הרוצחת אביבה גרנות ולריסה טרימבובלר מוזילים ומנמיכים נושאים נפיצים וחשובים, ונותנים במה לאנשים שלא ראויים לה. כנראה שבגלל בעיית שמרנות קשה, טחו עיניהם מלראות שגיל ריבה הוא לא פחות מגאון טלוויזיוני, וככל הנראה גאון מדיה בכלל. מתנהג כסטריאוטיפ הומואי, אבל נשוי ועם ילד, מתהדר במי חמצן שלא יביישו את אורנה דץ, אבל מוחו חד לפחות כשל אסא כשר, משווק עצמו ומתנסח כפריחה, אבל מנהל ראיונות בעל תוקף מהותי וחשוב ומאחד בדמותו את מיקי חיימוביץ' ויעקב איילון יחדיו. את גיל ריבה לא ניתן לפענח, לשפוט, להגדיר או לשים תחת אף משבצת קשיחה וברורה, פה בדיוק טמונה גדולתו ותרומתו יוצאת הדופן לנוף התקשורתי המשמים של מדינת ישראל.