פאנסט בוליוורד

לא שציפינו לפחות, אבל התיעוד הרשמי הראשון של אמ.סי. קרולינה הוא אוצר. הדלעת החייכנית קורעת את התחת בשנים האחרונות בפורמטים שונים – בסט תקלוט אותו היא מלווה בשירה, בשלישייה המרגשת "הבנות נחמה" וכמובן בלהיט הרדיו המדבק עם סוליקו. החודש יצא התקליט הראשון של הלהקה שלה, פאנסט, שנקרא על שם הסגנון המוזיקלי הייחודי לה. בכל אחד המקרים מדובר בזמרת ויוצרת שמשדרת במוזיקה שלה כשרון של דיוות נשמה עם שמחה של יוצא אשראם. חוץ מזה, אם היא גם בת בית במועדוני פלורנטין וגם זכתה בפרס עם ריח של משהו ממשלתי, אז היא בטח טובה גם בשבילכם.

בפאנסט יוצא לאור הצד הFאנקי יותר של אישיותה המוזיקלית. ההרכב עוטף את הקול העמוק שלה (למרות גוון קל של קומיקס) במקצבים מלאי גרוב, עם משיכות רבות לדאב, רגאיי, סול, ואפילו נגיעות אפריקאיות וערביות (בשיר הראשון והאחרון, בהתאמה). השפיץ של התקליט הוא עבודת הסאונד המעולה: גיא מר מטפל בכפפות של דאב בסאונד, עם השימוש העדין באפקטים, ובאותו זמן מצליח לשמור על האווירה החיה של להקה בחדר. הרגעים היפים באלבום הם הדאב "Knocking On Your Door" ובלדת הסול "Broke My Heart", אם כי אי אפשר שלא לצחוק למילים של "שיר אהבה": "שיר אהבה, שיר אהבה, שיר אהבה לתחת שלך". אתם רוצים את הדיסק הזה בשביל להתניע מסיבה, לפתות בחורה ואפילו בשביל לשטוף רצפה.

פאנסט, "Live Ragga Pumpkin" (נענע)

נש הוא אלון אדירי, מפיק ומוזיקאי שבילה בגלות כמה שנים טובות, לצד כמה מבכירי עולם הדאב הבריטי (אדריאן שרווד האגדי ודאב סינדיקט). האלבום הראשון שלו יוצא מהנקודה הזו בדיוק – דאב מדויק והפקה נקייה – ומוסיף נגיעות כבדות של נשמה, שמבוססת בעיקר על שירה נשית. חוץ מפתיחה וסגירה של דיליי, אדירי כנראה למד גם קצת ראסטה וייב מהאנגלו-ג'מייקנים, אם לשפוט לפי הטקסטים של האלבום החדש: קרן מלכה, אתי בל ואדירי עצמו שרים בעברית שירי הודאה לאל שנשמעים לפעמים כמו גרסת המשורר לשירים הבוקעים מסאונדסיסטמים ברסלביים.

כל עוד הוא בגזרת הדאב (למשל בשיר הנושא), נש מצליח לשמור על עניין ומקוריות, לפחות לאוזן הישראלית. הבעיה היא שיותר מדי שירים באלבום נוטים לכיוון רוק רך והפקות ידידותיות לרדיו אך חסרות עניין. שירים כמו "סופרים לאחור" הם נעימים לאוזן אבל בצורה מרדימה, והנגיעות העדינות בסאונד לא מצילות אותם מאווירת הדנה ברגר (ואני לא רוצה לדבר על הרוק איצטדיונים של "Greed"). כל זה הופך את האלבום לנשנוש נחמד, אבל לא מספיק טוב למנה עיקרית.

נש, "אין חדש תחת השמש" (הד ארצי, Fresh)

על עטיפת האלבום הראשון של J Viewz רואים רציף שנראה כמו תחנת רכבת תחתית באיזו עיר אירופית. אין בתמונה זכר לכרמלית, הדבר הכי קרוב למטרו בעיר מגוריו של יונתן דגן, הוא J. גם האלבום כולו – הוצאה בינלאומית (שגם סידרה לו פרגון נאה במגזינים כמו DJ Mag), סאונד משויף, אתר חתיך – שומר על טעם חו"לי שזר לזיעה הישראלית.

J עושה (להפתעת הטרנסאווים שזוכרים את דגן מ-Violet Vision) מה שנהוג לכנות טריפ-הופ, אם תסלחו לי על הביטוי האנכרוניסטי – צ'יל אאוט עדין, שמתחיל בגזרת זירו-7 ומורצ'יבה ומוסיף סאטלת ג'אז ומקצבים ברייקיים עדינים, שאפילו נושקים פה ושם לטו-סטפ. השירים משלבים בין הקול העדין של הזמרת נועה למברסקי לבין סימפולים וקטעים אינסטרומנטליים יותר, ויוצרים סלט נעים. אם נבליג על השימוש המופרז בווקודר, ועל העובדה שהדיסק לא נושא שום בשורה חדשנית, נישאר עם שירים יפים כמו "Your Country" ו-"Feeler". נאה ותו לא.

ג'יי ויוז, "Muse Breaks" (בי.אן.אי, Deeplay Music)