אלוקים נמצא בפרטים הקטנים, והשטויות הטפלות שמעסיקות אותנו נמצאות בניואנסים. ובמקרה הזה, בכרטיסיות ובאוזניה של אחד, צביקה הדר. "המועמדת השניה לעלות על פי החלטת המערכת...". הפעם לא אמר צביקה: "השופטים קבעו פה אחד", כמו במקרה קסניה, אלא "החלטת המערכת" - לטובת זו שקיבלה הכי הרבה קולות במקום השלישי. כן, זוהי הדר עוזרי שבעת המרורים, שסומנה מהתחלה ככוכבת נולדת וזכתה לטלטלות שוב ושוב, במיוחד בימים האחרונים בהם הפכה ממודחת למשתתפת בגלגל ההצלה (עקב פרישתו של זינר) ואז שוב למודחת (עקב התנצלותו של זינר). אתמול היא נראתה מותשת מתמיד, הפרסומת המהלכת לשמפו משבוע שעבר הוחלפה בשיער נפול ועייף, עיניים טרוטות וחיוך מאולץ ולאה. אבל הניואנס, "החלטת המערכת" (ולא "השופטים", שאחת מהם שלחה אותה בשבוע שעבר אל משרדו של עדי ברקן), מצלצל כולו טמירה ירדני, שכנראה מאמינה בעוזרי הקטנה כמו שאוהד אלישע מאמין בבורא עולם. אבל היי, זוהי רק ספקולציה.
לקט אתמול, בו שולבו קטעי הדיונים של השופטים באשר למועמד שישוב מהמקום השלישי למימיו הרדודים של שלב גלגל ההצלה, רק חידד את הפרדוקס הגדול ב"כוכב נולד 3". אם בעונה הראשונה כמעט ולא היה ספק שלבימת ניצנים הגיעה השלישיה הטובה ביותר, ובעונה השניה, למרות מפלות קלות בדרך (לירון לב במקום שלישי ב"ראש בראש"), חצי הגמר שיקף את הנבחרת הטובה של העונה והגמר כמעט עשה זאת, הרי שבעונה הנוכחית נדמה שהקהל פועל כמעט תמיד ביחס הפוך למכלול הכוכבות של המועמד מולו. לא שיש מי יודע מה היצע בעונה שנראית אפילו לעומת הקודמת כערימת הפירות הבאושים, אותם אוספים העובדים הזרים מהאספלט המצחין של שוק הכרמל לעת ערב.
הבדיחה השבועית
בסופו של דבר, השתיים שהוחזרו הן גם השתיים שצריכות לעלות לחצי הגמר מגלגל ההצלה, זה ברור. לבי-לבי על אסף אברבוך הכובש והמוכשר. אך אפילו לא קצה-קצהם של רחמים ייכמרו ממני כשכפיר אדרי סוף-סוף יעוף הביתה, ומצחו הנעלם בין ידיו. "סוג של חידה", לדברי הדר כפי שקיבלנו תזכורת אתמול. "הציור השבועי לילד" הוא סוג של חידה, אדרי הוא יותר סוג של בדיחה, ואין בדיחה עצובה מזאת.
"כוכב נולד 2"' נבנה על גב הצלחת העונה הראשונה, ו"כוכב נולד 3" היא כבר יותר הרגל צפיה מאשר אותה פנינה המגשרת בין ילדות בנות 12 ומבקרי תרבות מרירים - תכנית שחיה על אדי הדלק שהשאירו במיכלה שני הראלים, סשה אחת וברייק גיטרה של לירון לב. גלגל ההצלה הוא לא פחות מהזדמנות דתית של הצופים המעורבים לכפר על עוונותיהם. אדרי כבר אמרנו, נכון? המשיכו נא במיכאל קירקילן, תשדיר הקליטה המהלך. במקרה של קירקילן, ישנו דבר שצורם עוד יותר מהמבטא הרוסי המכובס והמקופל כפין של טרנסווסטיט בסרט של אלמודובר. זוהי הפטרונות הערוץ-שתיימית, שאל מול הדרה המאיים נעמד הנער הפריפריאלי וממלמל נרגשות "תודה... תודה...", כשסבתו עולה לשידור לוויני (או בכל הזדמנות אחרת).
יואילו נא ויעופו גם ה"ה מריאור שחר, שהחמידות הקשה לעיכול שלה התחלפה בשיק של כריסטיאנה פ., עם איי-ליינר שחור שנגנב מתיק האיפור של אמא. ואחרון חביב (ואם אפשר שאכן יגיע אחרון), רועי חיים זינר, המתמודד היחיד שהיה לו את התעוזה הבלתי-נתפסת להיות תחליף שירי אלקבץ, רק בלי הכשרון. את תפקידך ההיסטורי בכל הקשור לשינוי שיטת ההצבעה מילאת, עתה פטור אותנו מנוכחותך. וד"ש לויקטור.