לערוץ ישראל 10, יש רעיונות נפלאים ומעניינים, ולמרבה הפלא מתברר שלרעיונותיהם יש גם תקציבים מתאימים. כזו היא המיני-סדרה החוקרת "הפלא השמיני" בהנחיית מיקי חיימוביץ', הבוחנת את המהפכה הסלולרית. ברמת התוכן והכוונה, נשמע מבטיח, אולם התוצאה רחוקה מלהיות פלא, כי מה שנאמר שם הוא המובן מאליו, הפלא השמיני היא המהפכה הסלולרית שערוץ 10 לא הצליח להסביר. כנראה שמשהו דפוק שם במימוש הרעיונות ובביצוע שלהם - רעיונאים טובים יש בערוץ 10, אך מפיקים, במאים, תסריטאים וכאלה, אינם בנמצא.
התוכנית מתרכזת בבחירת מספר ישראלים, ובודקת איך הם מסתדרים אחרי שחתמו על אמנה בה התחייבו לא להשתמש בסלולרי שלהם או של אחרים במשך שבוע. הרעיון לעשות תחקיר על המהפכה הסלולרית, ולשלב אותו במין "ריאליטי" הוא רעיון מבריק, אך כבר מבחירת המשתתפים התברר שרעיונות לחוד וביצוע לחוד. הבחירה הייתה חסרת מחשבה, שלא לדבר על מעוף: דוגמנית, משפחה ישראלית ממוצעת (מרובת משתתפים) ואינסטלטור. זה אמור להיות מדגם מייצג? היכן אנשי העסקים, אנשי התרבות, אנשי הביטחון, היכן שאר עמך ישראל? ובכלל, גם אם היו בוחרים במדגם מייצג סטטיסטית, האם לא ברור מלכתחילה, שבתום הניסוי כולם יעידו כמה היה להם קשה בלי המכשיר? עכשיו, מתברר, אנחנו צריכים להישאר דבוקים למסך לאורך חמישה פרקים רק כדי לראות שלליהי אלון "כאילו, מה זה קשה!".
אי אפשר לטעון שההפקה אינה מושקעת. שלחו את חיימוביץ' לארה"ב ואפילו לדרום קוריאה. כל זה בשביל לגלות לנו שהקוריאנים, כמונו, מכורים גם הם לסלולרי. וואלה. איזו עוד תגלית או תופעת טבע הקשורה למהפכה הסלולרית נתגלתה שם במזרח הרחוק? שירות של מחלקת אבידות סלולריות, שבשל קצב מהיר של שידרוגי מכשירים, שמתרחש בכל העולם, במילא נמצא מיותר לחלוטין. מיותר כמו הנסיעה של מיקי לצד השני של כדור הארץ.
חשיבותה של ההמצאה הסלולרית אינה מוטלת בספק, בין אם השימושים הם עסקיים, חברתיים, או סיפוק צרכים נפשיים. בין אם השיחות מצדיקות את הקשר בזמן אמיתי, או שהן שיחות טפלות, הצורך קיים ועם עובדות והצלחה, אי אפשר להתווכח. התלות שלנו בטלפון הסלולרי ידועה לכל. לא צריך להביא מומחים שיעידו על כך. השאלה היא במה התוכנית מחכימה אותנו, וסקירת תמונת המצב הנוכחית, המוכרת לכל, איננה מספיקה.
"פלא" זה תוכן שיווקי?
אמנם יש עוד ארבעה פרקים במיני הסדרה הזו, אולם הפרק הראשון לא הציג בפנינו שום שאלה מעניינת שהולכת להבדק. נראה שהסדרה מתמקדת אך ורק בפרטים טריוויאליים ומובנים מאליהם, כמו בדיקה גראפית של כמות השיחות בשעת הצפירה ביום השואה לעומת זו שאחרי ניצחון של מכבי.
סדרה המתיימרת לעסוק במהפכה הסלולרית, מן הראוי שתבדוק את ההשלכות האמיתיות של המכשירים האם אנשים שמדברים יותר נפגשים פחות? האם קשרים בין אנשים מתחזקים או שהם הופכים לאטומים בודדים שמעדיפים, למשל, לצפות בתוכניות ערוץ 10 באמצעות מכשיר הדור השלישי שלהם במקום לקיים מפגשים חברתיים אמיתיים. מה בנוגע להשפעת הודעות ה-SMS על השפה, וההשפעה האמיתית וארוכת הטווח של תשתית האנטנות הסלולריות על מרקם החיים העירוני. ומה בנוגע לחברות הסלולר שמציגות את עצמן לפתע כמחויבות לתרבות האם הן באמת יהפכו לפטרוניות החדשות של האמנים, או שייזרקו אותם מיד אחרי שיגלו כי שורת הרווח שלהן לא גדלה כפי שציפו? במקום להתעסק בשאלות מהסוג הזה, נשארת "הפלא השמיני" במקום הבנאלי של שאלת ההתמכרות. איזה שעמום.
"הפלא השמיני" מצטרף לתוכניות אחרות בערוץ 10 שהבטיחו ולא קיימו - "הדוגמניות", תוכנית התחקירים על הרפואה בישראל ו"פיק אפ". לכולן היו יופי של רעיונות, השקעה ניכרת וכישלון בביצוע. לכן הרייטינג של ערוץ 10 לא ממריא - חבל לחפש תירוצים, הקשורים בעיקר לערוץ 2. לבעלים כדאי לחפש היטב את הבעיות מבית, אולי אפילו אפשר לעשות תוכנית תחקיר על ערוץ 10, כל-כך הרבה פוטנציאל, כל כך מעט מימוש.