דיאט קולה

הוא ניגש אליה בהילוכו הנפוח, המבושם, מצמיד את משקפיו לגשר אפו בלחיצה, מנגב דמעה בלתי קיימת בעינו, ומסביר לה מה היא שותה. היא לא מכירה אותו, לא ראתה אותו לפני כן. היא תולה בו מבט מופתע. היא לא ביקשה לדעת מה היא שותה. אבל הוא בחן אותה במשך כמה דקות, ממרחק. הוא יודע שהיא לבדה, שאף אחד לא דיבר איתה דקות ארוכות, שהיא נואשת לקשר. הוא ראה יפות ממנה, אך היפות ממנה עסוקות בפלירטוטים שונים בפינות שונות של הבר, שנקרא, "בר המים".

הוא אומר לה, "את אולי לא מודעת לזה, אבל את שותה צבע מלאכותי, ממתיקים, חומצה זרחנית, תוספי טעם מלאכותיים, חומצת לימון, קפאין, חומרים משמרים, והכי גרוע, פנילאלאנין".
"פנילאלא מה?"
"נין. פנילאלאנין. זו חומצת אמינו גבישית".
היא מביטה בפחית הכסופה בידה. "מה אתה אומר. כל זה בדיאט קולה?"
"יש עוד, אבל אלה, בוא נאמר, הכוכבים. אלה ראשי הפרקים. אני יכול לרדת לפרטים אם תרצי".

היא לא רוצה, כמובן. אין דבר שהיא רוצה פחות. אך הוא דוהר הלאה, לא מחכה.
"הממתיקים, אספרטיים ואקסולפיים ק, למרות שעברו תו תקן בארצות רבות, ידועים ביכולתם לגרום להרעלה במערכת העצבים. אקסולפיים ק גרם לגידולים בחיות מעבדה מסוימות. החומר המשמר שציינתי הוא סודיום בנזואט שגורם לאלרגיות אצל מי שסובל מאסטמה, מחלות עור מסוימות או רגישות לאספירין – את סובלת מאחד מאלה?"
לא – היא מניעה את ראשה מבלי לומר מילה, על פניה חיוך קפוא.
"קפאין – אני מניח שאת מכירה אותו ואת השפעתו השלילית על מערכת העצבים המרכזית. יש קשר מוכח בין קפאין למחלות לב, לחץ דם גבוה, כולסטרול גבוה, בריחת סידן".
"תגיד לי".
"כן?"
"איך קוראים לך?"
"יעקב"
"יעקב. למה באת לפה בעצם?" היא עושה תנועה קלה בראשה, מניעה את שערה המבריק, היפה, הבהיר, בתנועה גלית שכמו אומרת, "אני פה!"
"אני? כמו... כמו כולם, אני מניח, את יודעת. לפגוש אנשים".
"לפגוש אנשים?" היא מחייכת. עוצמת את עיניה לשניה, יותר ממצמוץ, ופותחת אותן באחת.
"אהה..."
"לזיין, אולי?"
הוא בוהה בה.
"לזיין. באת לזיין, לא? כולם באו בשביל לזיין, לא? תסתכל סביב. כולם פה באו בשביל לזיין. לזיין. לא?"
"כן, כלומר, כן, יש בזה משהו".
"אז מה אתה מזיין את השכל על הדיאט קולה הזאת?"
הוא מחייך.
"זאת אומרת, זה לא שהיה לך סיכוי לזיין מישהי גם אם היית אומר משהו אחר. אין לך את הלוק, פשוט, או את הכריזמה, או איך שתקרא לזה. זה לא משנה מה היית אומר פה, או למי, לא היה לך סיכוי. אבל אתה חושב שההפחדות שלך על דיאט קולה היו עוזרות לך במשהו, אם היה לך סיכוי?"
"אני לא אמרתי..."
"גם אני אגב, כמו ששמת לב, במצב דומה לשלך. גם עלי אף אחד לא שם. בגלל זה באת לדבר איתי. כי ראית שאני לבד כבר הרבה זמן, נכון? כי גם לי אין את הלוק, או הכריזמה, גם לי אין סיכוי לתפוס זיון. אבל אני לפחות לא הולכת ומדברת על סודיום וכל החרטה הזה".
"זה נכון".
"אז מה עושים?"

בדרך החוצה הוא נזכר שלא הספיק לספר לה על הסכנה של הפנילאלאנין. היא גורמת לפגיעה גנטית נדירה שמתרחשת אחת ל-15,000 לידות. הוא שוקל לחזור פנימה ולספר לה.