האפרו אמריקאי עשה את שלו

מי לא זוכר את מורגן פרימן? האפרו אמריקאי הטוב מ"חומות של תקווה", האפרו אמריקאי הטוב מ"שבעה חטאים", האפרו אמריקאי הטוב מ"רובין הוד מלך הגנבים", האפרו אמריקאי הטוב מ"לאדוני באהבה". הו לא, סליחה, זה היה האפרו אמריקאי הטוב של שנות השישים, סידני פואטייה. אז את האפרו אמריקאי הטוב מ"נשק קטלני", הסייד קיק של מל גיבסון, מי לא זוכר? הו לא, סליחה, זה היה דני גלובר, האפרו אמריקאי הטוב של שנות השמונים. מישהו אמר או.ג'יי סימפסון ולא קיבל? הו לא, כמעט ושכחתי, האפרו אמריקאי הטוב של שנות השבעים התפוצץ לאמריקה הצבועה בפרצופה. רצח כפול אכזרי במיוחד, דוגמנית בלונדינית ויהודי. נשמע כמו התחלה של בדיחה: כושי, בלונדינית ויהודי נתקלים אחד בשני בלילה. או לכל הפחות, התחלה של טרגדיה. בדומה ל"אותלו", גם כאן הגיבור השחור אינו יודע שהטרגדיה על חשבונו.

אז מי לא זוכר את מורגן פרימן, שבסך הכל מכניס הרבה אחים לבנים לכיס הקטן בכישרון, בנוכחות ובעומק רגשי, ובכל זאת מקבל יותר מדי פעמים את התפקיד של האפרו אמריקאי הטוב? לא תראו אותו בסרטים של ספייק לי, גם לא ב"בויז אין דה הוד", הוא לא ריצ'רד דאונטרי, שאפט מחורר הפושעים והכוסיות, בוודאי לא ריצ'רד פריור שיורק לאמריקה הלבנה בפרצופה והיא מוחאת לו כפיים. גם לא סמואל ל. ג'קסון, שמנסה, לפחות מנסה להחליף פנים, להראות לוואספים מה צבעה של הצביעות. מורגן פרימן היה שמח לגמור עם פרס על מפעל חיים בטקס פרסי האקדמיה בעוד עשרים שנה, מחובר לקטטר ולמערכת הנשמה ממוחשבת. דייויד גפן ומייקל אוביץ יצטרפו בנימוס לסטנדינג אוביישן. הכושי עשה את שלו. שיילך, שיילך כבר.

אבל כנראה שלטנגו מחיקת הזהות הזה יש באמת צורך בשניים. אף אחד לא כיוון אקדח לראשו של פרימן (FREE MAN - אירוני, לא?) והכריח אותו לעשות את "שעת העכביש" - סרט נמוך בשתי דרגות מיכולותיו וממעמדו. או אולי, בעצם, מיליון וחצי מרשרשים ירוקים, שכר עבור הסרט, יוצרים אפקט דומה לזה של 0.45 מ"מ? בכל מקרה, פרימן לא היה צריך את זה. יש לו בית יפה בבל אייר, השכונה של הלבנים שהצליחו בחיים, של הכושים שהסתדרו כנגד כל הציפיות ושל כל האנשים ששכרו ממדונה בית. פרימן מוחק את עצמו בשיטתיות, משום שזו הציפייה מהאפרו אמריקאי הטוב. קח את הכסף, את ההזמנה לברביקיו אצל יו הפנר, ואם לא קשה לך, אל תצטט בשום אירוע גאלה את מלקולם איקס. ווילי מייז הסכים, מייקל ג'ורדן הסכים, מייקל ג'קסון חתם על החוזה. מורגן פרימן הוא כסף קטן לידם.

ב"שעת העכביש" פרימן חובש את מגבעת החוקר הפרטי היוצא - חמוש במוניקה פוטר המתוחכמת למראה - בעקבותיו של רוצח סדרתי, הטומן לפרימן מלכודת בדרך בה עכביש טווה קורים. סחור-סחור נע פרימן סביב עצמו וסביב חצאי רמזים, מנסה להתחקות אחר צלו של הרוצח, כשכל הזמן הזה... טוב, לא נסגיר את הסוף המפתיע. פרימן משתמש בנסיונו, חוכמת הרחוב והספר שרכש השם יודע איפה, ולרגע לא פוזל לכיוונה של מוניקה המצודדת. הוא בעניין של לתפוס רעים, שום דבר מעבר לזה. אפרו אמריקאי טוב, כבר אמרנו? לווסלי סנייפס זה לא היה קורה. בטח לא לפאף דדי.

הסרט מותח במידת מה, אם כי הסוף המובטח בכרזות לסרט אינו באמת שוס כל העולמות. פרימן ופוטר יודעים את העבודה, אבל פרימן מוכיח שלפעמים מקצוענות היא חטאו של האמן, בעיקר אם הוא שחור, בעיקר אם הוא פועל באמריקה.