הכותל המזרחי

טרם חלפו שבעה ימי חסד מאז הפציעה לאוויר העולם אופרת הסבון החדשה "פיק אפ", וכבר החלו נשמות טובות להספיד את המיזם השאפתני. נדמה כי בישראל, מדינה בה הכול כה תזזיתי וארעי, אין ולו סדרת דרמה אחת או אפילו סבונייה חלולה, שתגשים את מטרתה ותלווה את צופיה למשך שנות דור. האמת היא שאנחנו פשוט לא בריטים, ואף אחד מערוצי הטלוויזיה שלנו אינו הבי.בי.סי. הריאליזם האנגלי, כפי שהוא ניבט מבעד למסכים, גורם גם לעלילה ההזויה והפתטית ביותר להראות כאילו קרתה בבית השכן. זו הסיבה שמאז שעברה הסבונייה הותיקה "איסטאנדרס" לקווי עלילה השאובים מן העולם התחתון, חלה ירידה דרמטית במספר הבריטים שביקשו לעבור ולגור בעבר המזרחי של התמזה.

השנה סיימה "איסטאנדרס" את שנתה ה-20. אופרת הסבון המצליחה ביותר בתולדות הטלוויזיה הבריטית, שריתקה ברגעי שיא למסכים קרוב ל-20 מיליון איש, דשדשה השנה אחר יריבותיה והצליחה לקבץ בקושי רב חמישה מיליון. הסיבה לכישלון נחקרה מעל דפי הצהובונים, ליד מתקני המים במשרדים ובמרתפיה האפלים של רשות השידור הבריטית. במהלך עונה אחת הוחלפו שלושה מפיקים והעלילה עברה טלטלות בלתי מוסברות הלוך ושוב. אולם בשום אופן איש לא העלה לרגע את ההשערה כי פג קסמה של הסדרה וכי יש להורידה. איסטאנדרס היא בת בית, בדיוק כמו הילדים, המלכה וכוס התה.

מאז החלה את שידוריה הצטיינה הסדרה, המתארת את בני מעמד הפועלים בצד המזרחי של לונדון, בנועזות לצד פשטות מוכרת. התמודדות עם איידס, אלימות במשפחה ולידה בגיל הנעורים בשנים שאיש לא דיבר על כך בגלוי, ועל אחת כמה וכמה לא הראה זאת בטלוויזיה. כבר שנות השמונים זכו לראות קשישות בריטיות סגולות שיער, זוג גברים מאוהב באופרת הסבון הקבועה שלהן. והן לא ברחו. הן נותרו לצפות כי מיד אחר כך סחפה אותן הדרמה אל חיפוש אחר כלב או נעל בית שנעלמה. רוב הגיבורים היו גברים הדומים לירקן השכונתי והנשים, איש לא היה נותן להן לאסוף את הפרורים משולחנות הפיצרייה ב"אהבה מעבר לפינה". אך תושבי הממלכה המאוחדת, קנאי היציבות והמסורת, ידעו כי בכל יום יהיו איתם אותם אנשים ובכך הייתה נחמתם.

אז מה קרה בשנה העשרים להצלחה המסחררת? הנסיבות. מישהו גילה שהשחקנים של היום הם לא הטוענים לתואר ה"סר" שהיו לפני שני עשורים. בעונה אחת לפחות שלוש מהשחקניות הראשיות של הסדרה הרו, למרבית החוצפה, ופרשו לחופשת לידה. זאת למרות שקווי עלילה מלוא האופק נכונו לדמויותיהן (בסדרה המצולמת ומשודרת מדי יום למעלה מ-40 שחקנים קבועים). התסריטאים החלו לעבוד בלילות ולשנות לחלוטין סיפורים שתוכננו חודשים מראש. דמויות נעלמו לפתע ללא כל הסבר והמתרחש בסדרה הפך הזוי יותר ויותר. השחקנים נאלצו לשנן את שורותיהם ללא הרף. כל החופשות בוטלו ומכבש הלחצים הוכבד. הקהל שחש שמעלו באמונו הפנה את עורפו וחיכה בסבלנות לבוא השקט. אך התקשורת הבריטית לא הרפתה. תסריטים הודלפו ושוב עלילות נהגו מחדש. בתוך ההמולה התמוטטה אחת השחקניות הוותיקות של הסדרה, ברברה ווינדזור, ולקתה במחלה מסתורית, ככל הנראה קדחת השחת. שחקן צעיר ומבטיח אחר, כריסטופר פארקר, ניסה להתאבד וחתך את פרקי ידיו לאחר שנפוצו שמועות על נטיותיו המיניות. לפחות שלושה שחקנים מובילים אחרים בחרו לקפוץ מהספינה הטובעת ולחפש להם הזדמנויות אחרות בקריירה.

בתוך כך, במטרה להציל את הרייטינג, החלו השחקנים להיות יפים יותר והעלילות הותירו שובל של גופות. ראשונות להיהרג היו דמויות ההודים והשחורים, ואם לא די בכך, המאפיה השתלטה על הכיכר השלווה. איש בבריטניה לא זיהה את שכניו מזה 20 שנה. כאילו היו קרובים רחוקים, נוהגים הצופים הוותיקים לבדוק את שלומם של האיסטאנדרס דרך העיתונים ואתרי האינטרנט, אך לא מדליקים את המקלט למענם, ולא עוזרות מניפולציות של פרקים בני שעה או רציחות, חתונות, משולשי אהבה ושאר בועות מוכרות, העם רואה "קורוניישן סטריט" בערוץ המקביל.

מכת החשמל האחרונה היא החזרה של דמויות מהעבר. שחקנים שנרשמו כפופולריים יותר מתפתים לשוב הביתה לאחר שחשבון הבנק שלהם מועמס בערמות פאונדים. מעל לכל מדהימה מערכת יחסי הציבור של אם כל תחנות הטלוויזיה. מתוך עין הסערה, לא פוסקות הודעות דוברי הבי.בי.סי על העתיד המפתיע, המלהיב והמדהים הצפוי לסדרה. נדמה כי דבר אינו מטריד את אימפריית הסבון של הוד מעלתה. בריטים, אחרי הכל.