מילה עוברת קללה נשארת

בעיתוי אירוני משהו, שודר השבוע ביס-דוקו הסרט "הקומיקאי" שנותן הצצה מרתקת לחייהם של סטנדאפיסטים בכלל ולחייו של אחד, ג'רי סיינפלד בפרט. נראה כי "קללת סיינפלד" פסחה על הכוכב שיכולותיו כשחקן מעולם לא היו הדלק שבגלגלי המהפיכה הסיטקומית. אך מאידך מה עלה בגורלם של שלושת השחקנים שלצידו, אנחנו יודעים. השבוע העניקו לנו ברוממה את האפשרות לבחון את הסיטקום האחרון בו מנסה אחד מפליטי סיינפלד לנסות ולאחוז פעם נוספת בחומר החמקמק הזה הנקרא הצלחה. "תשתקו ותקשיבו" הוא הטייק השני של ג'ייסון אלכסנדר מאז פרש מעסקי היאדה יאדה יאדה.

לאורך השנים בהן בגרתי והתעצבה אישיותי המפוקפקת, שימש לי, לצערם של האנשים שעובדים איתי ו/או מחלקים עימי את חייהם, ג'ורג' קוסטנזה כמודל בכפייה. גם אני, כמותו, נהנית ממכות מזל מתחכם, נוירוזות קולניות ואהבת אדם במנות מדודות. ג'ורג' קוסטנזה, יציר כפיהם של לארי דייויד וג'רי סיינפלד, מיותר לציין גולם בידיו האמונות ביותר של אלכסנדר. האיש שקנה את עולמו עם התפקיד שהיטיב לתפעל בניואנסים, ג'סטות והיטמעות שנכנסו לארכיון ההיסטוריה הטלוויזיונית. כעת אלכסנדר הוא טוני קליינמן, פרשן ספורט, איש משפחה, חבר באיגוד הפרברים, רוצה לומר, דמות ראשית בסיטקום מעפן.

"תשתקו ותקשיבו" הוא מסוג הסדרות שאתם עלולים למצוא קבורה בצהרי יום בערוץ 2, ברגע של שעמום חסר תוחלת, או בערוץ 1 בפריים טיים, כפי שהיה אמש (יום ב'). בשלהי עידן הסיטקום, כש"משפחה בהפרעה", "תרגיע" ו"הפמלייה" לומדים שפה חדשה של קומדיה, האמריקאים עדיין מייצרים כמה סיטקומים עבשים ומיושנים מסוג זה – באווירת ערכי המשפחה המשמימים שלהם. אלכסנדר, בהיעדר פתרון הולם יותר לכתיבה הזקנה והצולעת, מנסה להשתיל את אותו ג'ורג' קוסטנזה בבית משפחת קליינמן, הצעקות הצווחניות, תנועות הגוף המגושם מתסכול, סינוני המשפטים המיזנטרופיים. מיותר לציין שהפרבר האמריקאי, על שלוש דמויות המודל הקלישאתיות שלו (האשה היפה והמשעשעת, הבן האהבל והבת החכמה אך חצופה), דוחות את השתל.

העיסוק בפאנצ'ים השואבים מעולם המשפחה וגידול הילדים נטוע עמוק בשלהי האייטיז, אולי אפילו בתחילת הניינטיז – אז היתה לו הפריבילגיה להנות מיתרונות הפריים טיים. אלא שימי "משפחת קוסבי" נשארו החור השחור שהוא הטלוויזיה של אז, כמו גם הסוודרים האיומים ההם. אך גם למשפחת האקסטבל יש נציגות בימינו אנו. מלקולם ג'מאל וורנר, לשעבר תיאו האקסטבל, מקבל ב"תשתקו ותקשיבו" את תפקיד החבר הרווק והפוחז של אב המשפחה ועושה בו שימוש אנמי כמתבקש בקונטקסט. לעומתו, ביל קוסבי, לנצח קומיקאי מבריק, זוכה למחוות וותיקים ב"הקומיקאי". קוסבי מוצג בסרט כזקן השבט המגדיל לעשות ולנהל הופעת יחיד של שעתיים וחצי פעמיים בעוד שסיינפלד וחבריו הצעירים יורדים מהבמה אחרי שעה עם היפר-וונטילציה ומלאי משודרג של חרדות, תסכולים ולחצים.

לא נותר אלא להשלים עם מותו, ולא בטרם עת, של הסיטקום המשפחתי. קומדיית המצבים של האייטיז, פסה מן העולם, המשפחה הגרעינית הקונבנציונלית, לא מעניינת אף אחד, חוץ מבוש ומיליוני עושי דברו, אבל אלה אף פעם לא הבינו טלוויזיה טובה מהי. הנוירוזות לעומת זאת, מקומן בקרבנו מובטח לעוד כמה שנים ולכן גם הקומיקאים לסוגיהם השונים, ימשיכו לעבוד, למרות שזה הורג אותם. ובאשר לג'ייסון אלכסנדר? חרא תוכנית, קומיקאי ענק.