זהירות - מהפסקה הבאה עלולה לעלות אשלייה של ניחוח גזעני: אמרנו זאת פעם, נדגיש זאת שוב. הפטרונות המאוסה שהייתה נחלת כדורי השוקולד של דודו טופז, אין לה מקום היום מלבד מבאולפן הארכאי של יהורם גאון, שוכנת לבטח בשמאלץ שבין קשקשיו. מיכאל קירקילן הוא בחור מקסים, אין ספק. אבל זה אינו תירוץ להפוך את "כוכב נולד" ליום הצדעה לסוכנות היהודית בישראל פלוס. הפעם הוטסה סבתו של מיש'קה, ביקרה ביד ושם ובכותל והובאה בשידור חי לאולפן, מקבלת תרגום סימולטני והסברים מה זה SMS, מדוע התאורה סגלגלה ומיהו לוחם הגרילה הצ'צ'ני ששר שירי זוהר ארגוב. אבל למה לעזאזל לא יכלו לתפור לה משהו משאריות הבדים של קסטרו, במקום האוהל האוקראיני הפסיכדלי שבו התכסתה?
ואם כל זה לא מספיק, הרי שקירקילן גם זכה. בכמה זכה? 20%. נכון, חברים, ממש כמו הטירון הלא-מפותח שמסובב את גבו במקלחת הצבאית מהבושה, כך גם המעבר לשיטת ההצבעה החדשה בתכנית. עם קול בודד לכל בוחר, לא ששים עתה בקשת להציג את המספרים האבסולוטיים, רק להגיד ש"הצביעו המון, באמת!", ואת התוצאות למסור באחוזים. חסל סדר מאות אלפי הקולות בגמר הגדול, המשווים למעמד סדר גודל של מערכת בחירות גורלית. ובתווך, שוב נעטף מבנה העונה בקמופלאז' ומשתנה לנגד עינינו מבלי שנשים לב (לא 2 עולים מגלגל ההצלה, אלא 3; לא 8 בחצי הגמר, אלא 6, שיוותרו לאחר ניפוי של 2, ואחר כך של עוד 1... כמה כיף להיות אוטוקרט).
נחזור לקירקילן. מהו סוד נצחונו? האם זוהי האמפתיה והרצון לקירוב לבבות, או שמא דווקא כוחו של האלקטורט הרוסי כוכב נולד פוד נאש קונטרול? האם העדר המבטא הבולט אצל קסניה והיותה זמרת טובה הרבה יותר (שלא לדבר על פוטנציאל הכוכבות) היה דווקא בעוכריה? מישאניה(!) שובה-לב, אבל בינו לבין "כוכב נולד" אין שום קשר. הבחירה שלו אמש ב"אם" המחוספס של שמוליק קראוס רק הדגישה זאת, כשהוא ביצע אותו ללא דיוק, בילדותיות תלושה וכרגיל, עם רצף החלפות ה-ד' ב-ת' תוך ניסיון לצבוע את המבטא בכחולבן ("זה קורה במשפחה תמית, מי שפעם לחם יעית, מלחמה אין בה שום עתית").
דווקא השופטים אמש סיפקו את הסחורה, כשצביקה הדר התעקש לשוב ולדוש בנושא "גל נגד עוזרי", כשאצל האחרונה בצבצה לחלוחית בקצה המסקרה. אך ההתבצרות האכזרית והאווילית של ריקי בעמדתה כלפי עוזרי, לצד הזינוק חושף השיניים שלה על צביקה פיק, כשזה ביקש להחמיא למריאור שחר, הביאו דווקא לתוצאות מבורכות. האחת, בהתכתשות בין השופטים, שנתנה זריקת מרץ לתכנית העייפה, והשניה המתקת הזכיה של עוזרי בגלגל ההצלה. עמרי רוטברד, הזוכה השלישי, נתן כרגיל ביצוע סימפטי וקומפקטי, ממש כמוהו (ובהקשר הזה, כשאתה נמוך אל תכניס חולצה למכנסיים). רוטברד מטפל בשירים באהבה, מקפיד על הגייה מושלמת של כל מילה ובמילים עשירות כמו של מאיר אריאל ב"שלל שרב" אין זה עניין של מה בכך מה שמראה את הנחישות וההשקעה. האם זה הופך אותו למועמד ראוי לגמר? בעונה המקדשת בינוניות, כנראה שכן.
יותר מדי טוקבקים
במפסידים, אסף אברבוך מתוק, אמיתי ושופע כוכבות בחר הפעם ב"בגידה" של ריטה. כנראה שהאחיות יוספי לא רדפו את סיוטיו אחרי הטעות הקודמת, ולכן הפעם אין לסלוח לו, בעיקר לאור הביצוע הכושל וחוסר-החיבור למקום ולהוויה (ולמרות העיבוד הנורא, עם תפקיד הגיטרה הצורמני שעלה על קולו); קסניה חזרה למקורותיה (אתי אנקרי) עם "רואה לך בעיניים", התחילה גרוע והמשיכה מבולבל ולא-אחיד, אך עדיין הוכיחה כי היא ברמה אחת מעל חבריה; ר.ח. זינר (ששוב איך יש לו את התעוזה לחזור לאולפן?) התחיל לא בזמן והתפדח, ולאחר מכן המשיך עם קריוקי סוג ז' ל"עוד נגיע" של אהוד מנור ואבי טולדנו (שהתפרסם בביצוע של ירדנה ארזי), בחירה קאמפית שהנעת הרגליים שלו בנוסח "הורה אפרוחים ירושלים" בטח שלא עזרו לה. לזינר לא הייתי נותן להופיע גם בחדר הפחים של מועדון הפלקה.
מריאור, שהשתפרה מעט, נתנה ביצוע סביר אך משעמם, ועשתה זאת תחת מבט עצוב ואיפור כרומטי שהדגיש כי משהו כבה בעליצותה הילדותית (האם היא קראה יותר מדי טוקבקים?); וכפיר אדרי, שחגיגות הפרידה ממנו יחזיקו אותי לפחות עד הגמר, נתן בחיסול ממוקד של "נכון להיום", השיר האהוב עליי מבין שירי זוהר ארגוב. אדרי קיבל את ההזדמנות האחרונה להפגין את תנועות הראש התזזיתיות, המשוות לו מראה של אחד שנכנס בו דיבוק, את ההרעדות הגסות בקולו הצורמני ואת המניירות המפחידות שבמבעו. כי כפיר אדרי, במקרה הטוב, הוא זמר קסטות בשקל. ולמיטב ידיעתי, בהליקון כבר לא מייצרים קסטות.