טו מאץ' אינפורמיישן

"שושלת שוורץ", סרטם של שמואל ואמיר הספרי, סובל ממשבר זהות קל. נראה כי הוא לא יודע בדיוק מה הוא, דרמה רגישה או קומדיה עממית. בתור דרמה רגישה הוא חינני אך לא לגמרי נוגע, ובתור קומדיה עממית הוא סטריאוטיפי למדי אך לא מספיק מצחיק או וולגרי (איפה מריאנו אידלמן והזקפה שלו כשצריך אותם?).

הסרט מגולל את סיפורה של אנה (אניה בוקשטיין), צעירה רוסייה יפהפייה שהגיעה לארץ על מנת להגשים את משאלתו האחרונה של אביה - לקבור אותו בבית קברות יהודי בארץ ישראל. לאחר שהיא נתקלת בדחיות בכל בתי הרבנות בארץ היא מגיעה לבסוף למושב בני אברהם. שם היא פוגשת בדבורה שוורץ (מרים זוהר), אלמנה הנאבקת על הזכות להיקבר לצד בעלה המתאבד מעבר לגדר, בבנה אברם "בומבה" שוורץ (טל פרידמן) מתנחל המנסה להיבחר לרשימת המפד"ל ובבנו אבישי שוורץ (יהודה לוי) פרח חזנות המתקשה למצוא את מקומו בצל שושלת החזנים המהוללת.

התסריט של "שושלת שוורץ" גדוש ביותר מדי אלמנטים והסרט סובל מסרבול וחוסר החלטיות. לבד מהידידות הנרקמת (חייבת להירקם ידידות, לא?) בין האלמנה (גם היא עולה מרוסיה ובמאבק עם המועצה הדתית) ובין אנה והרומן שלה עם אבישי, יש גם את (קחו נשימה ארוכה) סיפורו של ד"ר אלכסנדר אלכסנדרוב (ולדימיר פרידמן הקסום) אח של אבא של אנה, כירורג בעברו וקצב בהווה, הנשוי לציונה, התימנייה (שמדברת ב-ח' וע' שהיו שולחות אפילו את ראומה אלדר וגיל חובב לעמוד בפינה) וסובל, חוץ ממנה, גם מפרחחי השכונה הדתיים שאינם רואים בעין יפה את העובדה שהוא מוכר חזירים ומיני טרפות באטליז שלו. הוא, כאתאיסט, מסרב לעזור לאחייניתו במאבקה, ולהעיד בפני רבנים כי אחיו היה יהודי. אחד הרבנים, (עמוס לביא, מצוין כהרגלו), נקרע מרצונו לעזור לאשתו לשעבר (חנה אזולאי הספרי) החולה במחלה קשה, ובל נשכח גם את פנחס, פנחס (דב נבון), ממלא מקומו של יקותיאל שוורץ כראש מועצת בני אברהם, שאינו יודע למי הוא חב את נאמנותו יותר לאלמנה או לחוקי המועצה וההלכה.

יותר מדי דמויות ויותר מדי סיפורים והקריינות הלא מוצדקת מפיו של אבישי, המלווה את הסרט לכל אורכו, אינה עוזרת לסדר את כל המרכיבים. קריינות היא מוצא קל ושיטה לחסוך זמן באקספוזיציה, אך היא עלולה להישמע כמו מוטיב ספרותי המודבק על מדיום לא לו (ההפך מגישת ה-"If You Want To Shoot, Shoot, Don't Talk." הקולנועית) וב"שושלת שוורץ" זה אכן המקרה, כשלקריינות בסרט אין כל ערך מוסף, שיכל להיות מופק, נאמר, מפערים בתודעת המספר-צופה-דמויות ומשימוש אירוני.

צוות השחקנים הראשיים עושה עבודה יפה. בוקשטיין, גם יפה וגם מוכשרת, מצליחה לגעת וליצור דמות מעוררת הזדהות למרות האפיון הקלישאתי (כלומר רוסייה משתרמטת), יהודה לוי חמוד ומרים זוהר מרשימה, אבל את ההצגה, כצפוי, גונב טל פרידמן. למי שבא לסרט כדי לראות את פרידמן מריץ דאחקות נכונה אכזבה. אף כי בומבה היא הדמות הקומית היחידה בקאסט המרכזי, פרידמן משכיל לא להפוך את הדמות, על אף הפוטנציאל, לקריקטורה גסה מדי של מתנחל כוחני, ומצליח להיות אמין, מבדח ומעצבן רק במידת הצורך.

"שושלת שוורץ" הוא סרט קטן ונחמד. הוא אולי אינו מגיע לאותה קיצוניות כמו "סוף העולם שמאלה" (ששני קצותיו, הסיפור הרגשי מחד, והבורקס העממי הוולגרי מאידך, פשוט לא הצליחו להתחבר) אך הוא עדיין סובל מאותו תסביך זהות. הוא לא מספיק מקסים, ובשל התסריט, ועל אף עבודת השחקנים, לא מצליח לערב את הצופה רגשית והסרט די מתפספס.