"פשעי האהבה" - קובץ הנובלות של המרקיז דה סאד אשר תורגם זה עתה לעברית - מופיע על מדפי הספרים כממתיק סוד אפל. בשנים האחרונות גדל מספר הקוראים בארץ אשר התוודעו ל"ז'וסטין", הרומן המפורסם של סאד, וזאת, בד בבד עם התפתחותו של השיח המיגדרי הביקורתי, אשר העלה על נס את סאד הצרפתי, בן המאה ה-18, יחד עם פון זאכר מאזוך הגרמני, בן המאה ה-19, כמין שגרירים של מיניות חתרנית ורדיקלית בעידן הפרה-פסיכואנליטי. הופעתו, אם כך, של תרגום חדש של סאד, היא מסקרנת. כותרתו של הוורד האדום, העשויה עיגולים עיגולים, ואשר מעטרת בחושניות קיטשית את העטיפה, רק מוסיפה להגברת הסקרנות ולהמתקת הסוד הנורא: "מהם פשעי האהבה?" ישאל את עצמו הקורא התמים, "איזה עוד מעשיות איומות כבר חיבר המוח האפל של המרקיז?"
אז זהו, שמעשיות איומות לא ממש תמצאו כאן. "פשעי האהבה" נכתב על ידי סאד כאשר הוא שהה בכלא, בבסטיליה, לאחר שהוא נשלח לשם בגין האשמתו בפשעים מוסריים, בין היתר בגלל הפורנוגרפיה של "ז'וסטין". לכן, כאשר הוא השתחרר, וביקש לפרסם את הנובלות, הוא ערך בהן שינויים מהסוג שיבצע אמרגן ממולח של להקת בנים להמנון פאנק של הסקס פיסטלוס: הקטעים המיניים הבוטים, ה"סאדיסטיים", הושמטו כליל, ומעבר לכך, כנראה שגם נערכו שינויים בתכנים נוספים, אולי בתמות הרעיוניות המרכזיות. בכריכה הפנימית של המהדורה הנוכחית בעברית נכתב, אמנם, שעל אף ההשמטות והשינויים נשמרה כאן החיות השטנית והמוכרת של סאד, אך נדמה לי כי אמרה כזאת היא בעייתית.
דיאט סאד
סאד הבוגר היה "סאד לייט": עבריין מין מזדקן (הוא כתב את הנובלות הללו כאשר הוא היה בן קרוב לששים), אשר התחבט בנוגע ללגיטימיות הדתית והמוסרית של מרכיבים מרכזיים באישיותו. זהו סאד מפוכח (ולאו דווקא מניפולטיבי, כפי שנטען בכריכה הפנימית), אשר בהקדמה לנובלות מתנער מהאחריות לכתיבת "ז'וסטין", וטוען שסיפוריו באים רק ללמד כיצד להישמר מן הרשע, ומה נוראות הן דרכיו. בהתאם לכך, הדמויות המרכזיות בנובלות שלו מתחבטות בנוגע לדרך שהן צריכות לבחור בעולם: דרך המוסר, או דרך הרשע והפריצות.
כן, ממש כמו בסרטים מצוירים לילדים, עולמו האתי של סאד מורכב משדון פתייני, דמיינו אותו עטוי עור ומצויד בשוט, אשר מפתה בחוכמה ובעורמה ליפול ברשתו, ומן הצד השני, במלאך טוב אשר מזהיר שהליכה בדרכי הרשע מובילה רק לצרות. מכיוון שמ"פשעי האהבה" לא הושמטו רק הקטעים המיניים, אלא גם, כנראה, ממדים נוספים של סאדיזם, יוצא שההתחבטות בין שתי הדרכים המנוגדות די משעממת. עולם הפריצות, אשר מוביל, למשל, את מרת דה-קורוואל מהסיפור "פלרוויל וקורוואל" לשכב עם אחיה, לרצוח את בנו, להתחתן עם אביו, להפליל את אמה וגם להתאבד, נותר עולם רחוק, לא ברור ואימפוטנטי משהו. עולם המוסר, לעומת זאת, נותר כתשליל חסר התוכן של עולם הרשע, ולרוב הוא יופיע רק כאיזו התרוממות רוח מוסרית שחווים לבסוף הגיבורים למודי התלאות, והוא איננו יותר מחזקת "סוף טוב הכל טוב" של סיפורי אגדות.
מה שהופך בכל זאת את "פשעי האהבה" לטקסט קצת מעניין קשור, לעומת זאת, לממדים של חופש הבחירה של האדם. בשונה מז'וסטין המפורסמת, אשר כולה הייתה טוב ותום, ואשר נפלה קרבן למעשי נבלה סאדיסטיים, גיבורי הנובלות של סאד מתפתים בעצמם ללכת בדרכי הרע. קריאה פסיכואנליטית של הטקסט הייתה מתמקדת, אם כך, בממדים של התת-מודע, אשר סאד רומז עליהם, בין היתר, בדגש שהוא נותן לחלומות. תת המודע על פי סאד, שקדם במאה לפרויד, הוא יצר הרע של האדם, אשר מוביל אותו אל פי פחת על אף ולמרות רצונו. הסוף הטוב, שכמו מודבק לנובלות, בסיומן של התלאות שרישומן מצונזר ומקוטע, רק מגביר את נימת הפסימיזם והייאוש העמוק של סאד הזקן. ייאוש, אשר רק מתחרה ביאושו של הקורא, אשר נותר אבוד בנפתולי העלילות המופרכות והלא אטרקטיביות ש"פשעי האהבה" מורכב מהן.