בן בן רון

איזו מוזיקה אתה שומע כשאתה יוצר?

אני מתאים בדרך כלל את המוזיקה לדרך שבה אני עובד, אבל המוזיקה לא משפיעה באופן ישיר על העבודה שלי. לפעמים השקט עושה יותר טוב. כשאני עובד אני די נדבק למוזיקה אלקטרונית. אני לא יודע אלו הרכבים אני שומע וזה גם לא ממש מעניין אותי, העיקר שהמוזיקה תהיה ממש חזקה. אפשר לומר שהפעם האחרונה שהתעדכנתי בזרמים מוזיקליים היתה בשנות ה-80' - עם ג'וי דיוויז'ן, אן קלארק, סמית'ס ואקו אנד דה באנימן. ובאמת, מאז שהתחלתי לעבור על החוק באינטרנט, לפני כחודשיים, חזרתי לשמוע את המוזיקה שהפסקתי לשמוע לפני עשרים שנה.

מה יותר מזין אותך - טלוויזיה, ספר או סרט?

אני לא רואה טלוויזיה, כי החלטתי להתנתק ממנה. ספרים וסרטים מזינים אותי, אבל ההשפעה שלהם מתמצה ברגע זניח. המציאות חודרת פנימה ואני לא מפריד בין הרבדים השונים. לאחרונה אני מצליח לקרוא רק עיתוני כלכלה. עברתי שנה-שנתיים שבמהלכן קראתי תמלולים של שיחות עם ישעיהו לייבוביץ', שהשפיע עליי ועל הדרך שבה אני רואה דברים. מדובר באדם שכבר לפני 20 שנה אמר דברים על קדושת האדמה שכדאי שכמה אנשים יקראו היום. אני בעיקר ניזון מהמתרחש סביבי. מעניינים אותי סיפורים קטנים שאין להם ייצוג ויזואלי. כמו אסונות טבע שמצוינים רק באמירה - עדר לווייתנים שאיבד את הצפון ונתקע על קרחון, זוג שנסע ללוד לקנות סמים ובסוף נחטף ועבר התעללות או משפחה שהכניסה הביתה אמסטף של חברים והוא טרף להם את הילדה. אלו דימויים שמפעילים אצלי משהו. אני מנסה לקשור את האירועים למשמעות נוספת, שנמצאת מעבר לאירוע עצמו. אלה ייצוגים של דברים שמתרחשים במציאות. החוויות האלה הן ייצוג של אלימות שנמצאת מחוץ לסדר האנושי, במקומות שבהם הכל מותר - בפריפריה שרחוקה מהעיר המוגנת. זה כמו למצוא פחית סיידר ישראלית וקליפות גרעינים במקום האחרון שבו חשבת למצוא זכר לאדם.

מה היית משנה ברחוב מגוריך?

אני גר ברחוב שץ והייתי משנה את הכיוון של השמש. השמש חסרה לי בדירה והיא מעזה לזוז נגד הכיוון הנכון. גם אין רוח ברחוב ויש לי בעיות עם המזגן. אדם אמור ליהנות מהבית שלו, אבל אני רק סובל מהלחות.

למי היית מכניס מכות?

אני לא מפנטז על מכות לאנשים, אני מרביץ למכונות שתייה ולוווידאומטים. באופן כללי, אני מניח שאני ארביץ לכל מי שירביץ לי.

מה ההתמכרות שלך?

אני מכור להרבה מאוד דברים. אני מכור בעיקר לנשים, ובגלל זה יש לי אחת משלי. אני גם מכור לטלוויזיה, ובגלל זה אין לי אחת. התמכרתי לנשים בגיל ממש מוקדם. אני מסתדר הרבה יותר טוב איתן מאשר עם גברים, אולי כי גדלתי עם שתי אחיות גדולות.

את מי היית מזמין לדרינק על חשבונך?

אני מזמין הרבה אנשים לבירה על חשבוני, אבל רק אנשים שיעבירו איתי את הלילה. אני מזמין גם אנשים זרים לפעמים, העיקר שיקשיבו לי מברבר. אני לא מזמין אנשים שייעלמו לי מהר.

מי היית רוצה שיראה את התערוכה שלך, חי או מת?

את סבתא שלי שנפטרה לפני שנה, בגיל 97, עם סיגריה ביד. אירופה עד הסוף. היא קמה בבוקר עם סיגריה ביד, הלכה לישון וזהו. ככה זה נגמר.

מהם הלינקים החביבים עליך?

www.ogrish.com - אתר סנאף. צילומים שעשו אנשים שהיתה להם במקרה מצלמה במקום שיש בו תאונה או מתים. אני בודק אותו פעם ביום, לבדוק מה חדש. אני נורא נמשך לנושא הזה. אני מודה - גם כשהייתי ליד פיגועים ורצתי לעזור, יכול להיות שנמשכתי לראות את ההתרחשויות.

http://artistindex.co.il/main/home.php - אתר שבו אני עורך את האינפורמציה

www.debka.co.il- מודיעין סהרורי, ימני ובעל נופך דרמטי שעומד מאחורי החדשות

איזה מכשיר חשמלי מפחיד אותך?

מיקרוגל. יש לו טיימר ואני יודע שהוא הולך להתפוצץ בכל רגע. אני שם פיתה במיקרו, יוצא מהמטבח ומקווה שיהיה בסדר.

בן בן רון (33) עומד לארוז את הפקלאות, את האישה והילדה ולהרחיק עד הודו לכמה חודשים. "חייתי את העיר בחמש השנים האחרונות עד הקצה", הוא אומר, "צריך לצאת קצת מהאינטנסיביות".

לאחר סיום לימודיו בשנת 2000 נפל לו האסימון וצנח בקרקעית. בן רון הבין שהאמנות היא כוח בלתי נפרד מחייו. אם במהלך הלימודים היסס וחשב שהכל ייגמר אחרי שייפרד מבית הספר על הגבעה, הרי שחודשיים לאחר סיום הלימודים הוא הוזמן לתערוכת "פנים חדשות" בבית האמנים והחל להרגיש שדלתות שנסגרו נפתחו שוב. מאז הציג בתערוכות קבוצתיות רבות ובחמש תערוכות יחיד במוזיאון עין הוד, הרצליה, תיאטרון תמונע וגלריית By Art Projects. בשנת 2003 הוא גם זכה בפרס האמן הצעיר של משרד המדע והתרבות.

הוא מרגיש שבחמש השנים האחרונות הוא עבר אקדמיה מחודשת להתייחסות לאמנות ולדרך חייו. בחיי היומיום שלו הוא מוצא את כלכלתו נעה בין ארט לסרטים עד לעיצוב אתרים. האמנות מלווה אותו בכל רגע, והוא עובד דרך כל הרגעים הקטנים של חיי היומיום. במהלך העבודה על תערוכת היחיד הקודמת שלו - "מנפוואר" בגלריית הבית, By Art Projects - הוא שב אל הצבע והציור ונטש את מגזרות הנייר שליוו אותו כברת דרך. לקראת התערוכה הוא התחיל לעבוד מאפס, מפורמטים קטנים, ועשה את דרכו בין הכתמים והדימויים. הוא נתן לעצמו להתנסות במדיום החדש ובתכנים שונים וגילה מה מעניין ומרגש אותו בתהליך.

היומיום האלים של הצד שלנו במפה מחלחל לתוך העבודות של בן רון בהליך אגרסיבי של התמודדות כוחנית עם מציאות שאין לה פתרון נראה לעין. הכוח והחדות של האלימות ששטפו את רחובות העיר והארץ בשנים האחרונות השאירה את חותמה על הקנבסים של בן רון ככוח דוחף שאין להתעלם ממנו. היצירה היא המשך ישיר לטראומות, לכאב ולכעס שמלווה את היומיום באורח בלתי נמנע - יד אפלולית ומגואלת בדם אוחזת בקצותיה, בקלילות, במטוס שכמעט מתגמד לעומתה; ראש מבועת - כמעט מפלצתי - מסתכל אל מקום לא ידוע; מכונית לכודה בתוך יער מזמן וחורש רעות; מהחללים של בן רון אין כמעט לאן לברוח. בקנבסים שלו העין לא זוכה לרגע של מנוחה או של שלווה.

בן בן רון משתתף כעת בתערוכה הקבוצתית "Summer Show" בגלריית By Art Projects עד ה-29.7.