וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

ואם השיר הזה נשמע לכם מוכר

רות קנאל

27.7.2005 / 9:28

רות קנאל ראתה את 'אני והשיר' ו'מפגשיר' בערוץ 24, ומצאה חלטורה קטנה וניחוח מלאכותי של דו-קיום כפוי

ערוץ 24 דווקא בסדר כטאפט ווקאלי. כלומר, כל עוד לא ממש צריך להסתכל בקליפים שהוא משדר, אבל בכל זאת עונת הקיץ של הערוץ נפתחת, וזו סיבה מצוינת בשבילי לראות אם משהו התחדש. ויש: "אני והשיר" (בטח איזה משחק מילים שפספסתי), של אמנים שמגישים מקבץ מהיסטוריית הקליפים של עצמם, עם כל מיני אנקדוטות משעשעות בדרך. הפעם התארחו שם טיפקס, בניצוחו של קובי אוז המהמם. רות מחבבת מאוד את הפוקימון הקטן והדאחקן משדרות, מישהו גם אמר לה פעם שהם טיפה דומים, ועדיין, הצפייה ברוב הקליפים הישראליים, במיוחד הישנים יותר, עושה כואב בעין מרוב שזה חובבני, אפילו שרוב הקליפים לשירים של טיפקס באמת דורשים הפקה עם טאץ' של תחנה מרכזית.

דומה שבמקום פחות מאותגר תקציבית, מטרתה של תוכנית מהסוג הזה היתה להיזכר בנוסטלגיה איזה קליפים מכוערים עשו כאן לפני עשור, ואז לחזור להווה ולטפוח לעצמנו על השכם, כמה התקדמנו מאז מבחינת הסטייל והטכנולוגיה. אצלנו כנראה יצטרכו לחכות עם זה עוד כמה שנים, ולא יעזור אפילו לייבא לפה בחזרה את בקי גריפין בשביל המצעד: בהשוואה ל-MTV תמיד נישאר חלטורה לואו-טקית קטנה. לא נורא קובי, תמיד יהיו לנו הריקודים והעמבה.

מפגע שיר

ובינתיים, בקצה היותר משתדל של העיר, יזהר אשדות ושלומי סרנגה פותחים את סדרת תוכניות "מפגשיר", המפגישה בין אמנים מסגנונות מוזיקליים שונים בתכלית, ושמה אותם באולפן אחד כדי שישחקו יחדיו ויוציאו סינגל משותף. האמת, שמפגש בין סרנגה לכל אחד אחר היה מסקרן לא פחות, מאחר והוא תמיד מציג למצלמה אישיות של כיכר לחם. בלי קשר, סגנון השירה שלו תמיד מזכיר לי עז פועה. עז פועה, הנה אמרתי. אשדות חולק לו סופרלטיבים חמים כמבצע ומוסיף שזמם לעבוד איתו כבר זמן רב, אבל לי זה נראה כאילו אילצו אותו בכוח מההפקה לבחור פרטנר צעיר מהזמר הים-תיכוני, וסרנגה פשוט הסתמן כבחירה שעושה לו הכי פחות חררה (אחרת מי עוד יש שם? מושיק עפיה? קובי פרץ? ליאור נרקיס? אמא'לה, חושך).

הצרה היא שמשהו נראה מלאכותי מאוד בחיבור בין אשדות וסרנגה. הוא לא ממש, מה קוראים, מוליד ניצוצות. לא רק מעצם הסגנונות השונים שלהם, הבדלי המנטליות באו גם הם לידי ביטוי, והפגישה הראשונה, ככל פגישה ראשונה, די מגומגמת. הם מצליחים לדבר הרבה על כלום, סרנגה שומע את סקיצת השיר עליו הם מתכוונים לעבוד וניכר כי הוא לא מתחבר כלל, אני רק יכולה לנחש כמה שתיקות מביכות חתכו להם החוצה בעריכה. היילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו?

כנראה שלא. בעבודה המשותפת באולפן יזהר דחף לשיר הרבה אלמנטים אותנטיים וקצת איבד את עצמו בדרך, סרנגה שר בעברית, רחמנא ליצלן, מה שגרם לי לחפש מיד את אזעקת העיזים הפועות שלי כדי להזהיר את הכפריים בסביבה, ואפילו הביא אותה בכל מיני הצעות ייעול תמוהות עם הכינור המזרחי שיזהר הכניס בלי להניד עפעף, אבל איכשהו היתה הרגשה שהוא היה מעדיף בכל זאת לעבוד על השיר הזה לבד.

התוצאה הסופית, איזה סינגל סמי-רוסי בשם "נערה מהצפון", דווקא לא נורא מזוויעה, אבל ניחוח הדו-קיום הכפוי שעולה ממנה מביא את הקריזה. בכלל, אני נגד כל המגמה הזאת של לדחוף יוצר לאולפן לעשר שעות ולבקש ממנו להטיל שיר חדש, אבל על זה בפעם אחרת. הקונספט של "מפגשיר" דווקא נחמד ומרענן, צריך רק לקוות שהקומבינציות הבאות יהיו מוצלחות קצת יותר, בלי כל השטיקים המטופשים של מזרח ומערב, בהם כל אחד מסרס את עצמו ואת סגנונו לטובת הצד השני ונותן ידו ליצירת סוגים של מפגע-שירים כאלה שקצת מבאס להקשיב להם בסוף. באמת חבר'ה, אפשר גם סתם להיפגש לחומוס.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully