הם אוהבים סקס, מכוניות, אלכוהול, גאדג'טים וסרטי פעולה. הגברים הסטרייטים של הטלוויזיה היו מתיישבים עם עיתון "בלייזר" בשירותים אם היו נותנים להם, ולא יוצאים משם יום שלם. עד שתגיע אישה, כמובן, ואז הם יאבדו שליטה, או יתרפסו ויעשו צחוק מעצמם. נראה שרוב הסדרות מסוגלות לספר אינספור סיפורים על נשים עם הגברים המגוחכים שלהן ובינן לבין עצמן, אך יחסים בין גברים סטרייטים עם זאת סובלים בדרך כלל מהתעלמות מצד הוליווד. אם להיות יותר ספציפיים, סטרייטים נורמליים זוכים להתעלמות, לא מאפיונרים, שוטרים או כאלה שעוסקים באלימות ומוות על בסיס יומיומי. אולי מפני שמנקודת מבט נשית (או תסריטאית) קשרים בין ה"נורמליים" שבגברים עשויים לשעמם. אחרי הכל, כמה אפשר לצפות בגברים מדברים על זיונים ומשחקים באקס-בוקס?
מן הסתם יש משהו מעבר לשיחות הכה-מאצ'ואיסטיות שמתגנבות מדי פעם לאוזן הנשית, ובתור בעלת אוזן כזו לא אתיימר לדעת על מה באמת חושבים גברים. למרבה הצער, הטלוויזיה האמריקאית שלקחה את הדרך הקלה במקרה הזה, לא מספקת על כך אינפורמציה רבה מעבר להשפלה היומיומית של ריימונד ושות' או להתפרצויות הטסטוסטרון של צוות "המגן". המשימה כנראה קשה מדי. למרבה השמחה, שלוש סדרות אמיצות שבכל זאת נענו לאתגר עולות השבוע אצלנו בהפרש של כמה ימים. מדוע אמיצות? מפני שהן מוכיחות שגבר יכול להיות מורכב גם בלי לרצוח וללכת לפסיכיאטר, ושהיחסים שלו עם חבריו מורכבים יותר מצפייה משותפת בסרטים כחולים.
"מה בנים רוצים", המשודרת בימי חמישי בערוץ הוט3, עוסקת בבני נוער, "הפמליה", שעלתה אתמול ביס פלוס, מתמקדת בגברים פוחזים ועשירים ו"גבר גבר", שתעלה ביום שישי בהוט 3, מציגה דוגמנים וואנבי שמוכנים לעשות הכל כדי לזכות בליטוף של כרמן אלקטרה. אמנם הן שונות זו מזו בז'אנר, בהתייחסות לדמויות ובעלילה, אבל כולן נאמנות למין הגיבורים ולדינמיקה ביניהם. שלא תהיה טעות, הגיבורים הכה גבריים אכן מדברים רוב הזמן על סקס, מכוניות ואלכוהול. אבל הם לא מתנצלים, לא מלווים במבט נשי מאשים והכי חשוב, מצליחים להמחיש צדדים שונים ביחסים ביניהם מעבר לבילוי של בירה ודוריטוס מול הטלוויזיה.
היפים והאמיצים
"מה בנים רוצים" היא הרגישה מביניהן. שלושה בנים בתיכון שכל מחשבותיהם נתונות לסקס ואיך להשיג אותו מתמודדים ביחד עם בוא גיל ההתבגרות, עם הלחץ החברתי ועם בנות. השלושה מדברים אל הצופים על הדברים שהם לא מעזים להוציא החוצה, ומתנהגים כמו טינאייג'רז רגילים. הפתרון הקל, כאמור, היה להגחיך אותם ואת דיבוריהם האינסופיים על סקס. הסדרה, עם זאת, מראה גם צדדים אחרים, כמו החברות החזקה בין השלושה, למשל. הבונדינג האמיץ הזה, שגברים מחשיבים כל כך ונשים, יש להודות, קצת פחות, מוצג כאן במלוא הדרו.
החברות החזקה מוצגת גם בסדרה "הפמליה", שעלתה אמש ביס פלוס. השחקן הצעיר וינס צ'ייס כבר קיבל כמה מיליונים לסרט ועתידו בעיר הסרטים נראה מבטיח. באחוזה השכורה שלו הוא מבלה יחד עם אחיו וחבריו, שמנצלים את העושר והפרסום הפתאומיים כדי לתפוס, כמובן, כמה שיותר בחורות. נכון, הם שטחיים, עצלנים ונצלנים, אבל אף אחד לא יפריד ביניהם, גם לא הסוכן. זה האחרון לומד שאם הוא רוצה להישאר עם הכוכב העולה שלו הוא ייאלץ לחייך גם לחבריו.
"גבר גבר", שאוטוטו עולה בערוץ 3, מתפקדת כגרסת הריאליטי הבלתי נמנעת. תחת ניצוחה של כרמן אלקטרה האנמית מתחרים מספר בעלי קוביות בבטן על התואר המפוקפק "הדוגמן היפה ביותר בארה"ב". ומה קורה כששמים גברים הורסים באותה סוויטה ענקית במלון ומוציאים אותם לפאב? נכון, כמה מהם לא יתאפקו ויביאו בנות לחדר, על אפם וחמתם של השופטים, ההפקה ושאר המתחרים. התגובה של שאר הגברים לנושא היא המעניינת. שלא כמו במקבילה הנשית של טיירה בנקס, שם הרסה אן במו ידיה את הבראוניז של קאסי הבולמית הענוגה כי זו לא שטפה כלים, הגברים החליטו לא להיכנס לנישה הביצ'ית. הם כינסו ישיבה ודיברו על הנושא. הפתעה יש גברים הגיוניים בטלוויזיה, והן לא נזקקים לבת הזוג שתחזיק להם את היד כדי לבטא את זה.
כנראה נשים ממלאות יותר בקלות את זמן השידור, מה שמעיד על שטחיות של יוצרי הטלוויזיה ההוליוודיים ועושה עוול לגברים באשר הם. כי מה פשוט מזה? אהבה תמיד מצטלמת טוב, ודיאלוגים נשיים על "מה אני אמרתי מה הוא אמר" יכולים בשקט לאכלס חצי תסריט. הסדרות שעלו/עולות השבוע הן לא הראשונות שעוסקות בחבורות גברים, "הסופרנוס", "סוכן סמוי" ו"המגן", למשל, עשו זאת לפניהן. היפה בהן הוא המבט הטריוויאלי (בווריאציות אלו ואחרות) נטול הסטריאוטיפים. גם במציאות גברים רבים אוהבים לשחק באקס-בוקס. כמו במציאות, יש להם הרבה מה לומר חוץ מזה.