קרינה ממתינה

שריפה, אחים, שריפה. נשרף לנו המוח מהאנטנות הסלולריות ואפילו נדמה שגם נשרף הפיוז המגדיר את מהות הצרכן הישראלי. אותו צרכן אדיש, אפאתי, ששמח להידפק על ימין ועל שמאל מכל זעיר בורגני שמוכר לו חתול בשק בטענה ש"לי זה עולה יותר", ושכבר שנים לא מצליח להבין את פשר המושג מרד צרכנים.

החלאות הקפיטליסטיות הצליחו להרגיל את הציבור בארץ לשירות גרוע, מוצרים קלוקלים ורמאויות קטנות ובלתי מורגשות עד שזה הפך לסטנדרט, לדרך המקובלת לעשות עסקים בארץ, ולמעט הבלחות זעם ציבורי שמחזיקות מעמד 3 דקות, עוד לא קרה שאיזושהי חברה נענשה על ידי הלקוחות שלה. נענשה בכיס. ואז הופיעו האנטנות הסלולריות.

הטרנד האחרון הוא הליכה ברחוב וחיפוש אחר אנטנות. אלו שמתחבאות בתוך דודי שמש, שמוסוות כעציצים או עצי ברוש. אנטנות שצצות באישון לילה מבלי שאיש יודע מאיפה ולאן, אנטנות שאף אחד לא לוקח עליהם אחריות. אנטנות שמפיצות קרינה, קרינה שאף אחד לא ממש יודע מה טיבה.

גל ההצתות וההפגנות נגד האנטנות מרענן, בטח בקיץ הלוהט הזה. מצנן מעט את האווירה האלקטרו-מגנטית שמופצת באדיבות מכשירי הדור השלישי. אבל לא צריך למהר ולמחוא כפיים על ההתקוממות הספונטנית הזו, שהרי סביר להניח שאף אחד מהמוחים בצמתים או שופכי הדלק לא ניתק את המכשיר שלו. הגיוני יותר, שרגע לפני שהודלק הגפרור עוד שלף אחד המציתים את הנייד שלו ושאל את חברתו אם אחר כך הם הולכים לסרט.

המלחמה היא לא מלחמת צרכנים קלאסית נגד העלאת המחירים הזוחלת בתעריפים, שהחלה לפני כשנתיים, אלא מלחמה של ציבור מפוחד נגד הלא נודע. נגד הדבר האמורפי, ולכן מטיל מורא, שנקרא קרינה. פחד שפרטנר, סלקום ופלאפון עצמן מזינות, כשהן מתנהגות כמו גנבים בלילה בהציבן את האנטנות, כשהן מתנגדות לכל סוג של שקיפות בהליכי האישור לפני ההצבה, כשהן טוענות בתוקף שהקרינה הזו לא מסוכנת ושהן שמו אחד כזה בסלון ומחר הם מתכוונים לשים אנטנה גם בחדר הילדים.

גם אחרי שאתה כבר מגיע הביתה, מוכה סנוורין ומוכן לערב רגוע מול הטלוויזיה (מפיצת קרינה בפני עצמה) אתה רואה על המסך את מיטב הלוביסטים ומנכ"לי החברות בעצמן, מחככים ידיים, מחליפים צ'פחות ועושים חינדלך לפוליטיקאים, כמו שרת התקשורת דליה איציק, שאחר כך מתנגדת להצעות לחייב את החברות הללו לפצות בעלי בתים על ירידת ערך. נציגת ציבור בהגדרתה, שליחת ההון בהווייתה.

גם איציק לא מצליחה לספק תשובה נורמלית לשאלה, למה מחביאים אנטנות בתוך אדניות. אולי היא חושבת שזה יפה, אולי היא מאמינה שגדול יותר זה טוב יותר או שפרחים רדיואקטיביים נותנים יותר צל. מילא היה זה השקר הראשון בהיסטוריה של הקפיטליזם, אבל נדמה שאחרי עשרות שנים בהם חברות הטבק הבטיחו כי סיגריות זה טוב לגרון ותדירות סרטן הריאות עלתה פלאים אצל מעשנים, אפשר כיום כבר להבין שהאינטרסים של בעלי ההון כמעט לעולם אינם נפגשים עם טובת הצרכנים או חס וחלילה בריאותם. יהיה מעניין לראות אם התנהגות הצרכן הישראלי משתנה רק בהקשר הקרינה הסלולארית או שאולי יום ורוד יבוא ובו ניפגש בהפגנה מול פיני המאנייק שמוכר יופלייט בחמש חמישים.