אם ארז טל לא היה סוחב עליו את דבשת הכשלון של "איפה אתה חי", הוא היה צריך להמציא אותה כדי שמישהו יחכה ל"מוח" שעשועון טלוויזיוני חדש ונושא פרסים פרי חלציו. חייבים להתעכב על זה רגע. כשתכניות עם הרבה פחות רייטינג נחשבות כאן ל"הצלחה", סביר שמה שעמד לו לרועץ היה מה שנתפש כמיחזור בוטה מדי של חומרי גלם ישנים. זה, והעובדה שהוא לא ממש ניסה להסתיר את זה. אף אחד לא סובל ווינרים שלא מצחינים מזיעה. כנראה שזו הסיבה שמלך הרייטינג הקפיד להדגיש ש"הפעם השקענו ולמדנו את תורת המשחקים". הלקח ברור: זרוק זין, אבל שחק אותה נמלה חרוצה.
לא שהוא זורק זין. אבל באופן אירוני, התובנה הזאת היא פחות או יותר ההגיון הצרוף שעומד מאחורי חוקיו ההזויים של הצעצוע החדש. כשמתרגמים אותה לשעשועון "אסטרטגי" נושא פרסים בטלוויזיה, זה אומר לנפנף בנאמנות חסרת פשרות לקבוצה בעודך דופק באלגנטיות את הקופה. הדילמה היא בסיסית: אם תכניס את הכסף לכיס - תעניק בונוס לקבוצה המתחרה וסביר שהקבוצה שלך תדאג לנקום בך מאוחר יותר. אם תעניק אותו לבן קבוצתך אמנם תגדיל את סיכוייך להיות מודח, אבל יש סיכוי שיזכרו לך את הנדיבות ויגנו עליך. ואם פרגנת לעצמך יותר ממתקים מכל אחד אחר על חשבון הוויזה המשותפת, פרוץ בדמעות תנין וחלק דובוני 'כפת לי לצוות. על החשבון המשותף, כמובן. די דומה לחיים.
קצת מפה וקצת משם
בניגוד לציפיות - מלחמת המינים לא הצליחה לתפוש מקום משמעותי מדי, למרות שמדי פעם ניסה הגאון לחמם את האווירה המגדרית באמצעות הפרחת קלישאות בנוסח "חשבתי שתצליחו להתאפק עם הוויזה" כלפי הבנות. אז נכון שזה נגמר בנוקאאוט לטובת הבנים, ונכון שהמשימה "הנועזת" להתפנק בקניון הוציאה מכמה בנות בולימיה חבויה. אבל מי שמחפש סטריאוטיפים לא יתקשה למצוא אותם גם במעמדם הסוציו אקונומי, מקצועם או גילם (כלומר בגרותם הנפשית) של המתמודדים. ואולי בעצם הכל נכון. הבנות פוסטמות, העניים מתבלבלים מסכום דמיוני של 4000 ש"ח, ויש מקצועות שבהם הקולגות נוטים יותר לתקוע סכינים בגב. אי אפשר לזכות על זה בפרס בשעשועון, אבל בחיים - דווקא כן.
אין מה להתלונן, "המוח" הוא אחלה שעשועון שיכול לרתק אליו גם צופה אפאתי במיוחד. הכפפות הוסרו, הולכים כאן על כל הקופה, עד הסוף המר שבו אפשר לסגור חשבונות בקור רוח. אבל אחרי כל הטררם סביב האושיה והפורמאט של יד ראשונה מרופא, אי אפשר היה לצפות למשהו שהוא פחות מאשר המשחק הכי משודרג, מפתיע, מבריק, מתוחכם, נוצץ, כלכלי ודומה לחיים ממה שקיבלנו. מאידך, אי אפשר היה לצפות להרבה יותר מזה. גם אם ארז עשה דוקטוראט על דילמת האסיר, אין כאן שום דבר שלא ראינו קודם. מדובר בפורמאט שהצליח לאגד בתוכו כמעט כל ז'אנר תחרותי-בידורי לכדי מוצר מה קוראים מהודק, ואפילו לצאת מזה ממש ממש בסדר: קצת ריאליטי, קצת דודו טופז, קצת מי רוצה להיות מליונר, קצת הכספת, קצת פרדייז פוראבר, קצת סוף הדרך. קצת מכל דבר.
אין ספק שהשיער של הגאון יכול להלבין ולנשור בכיף על הנישה הזאת, שהוספדה מוקדם מדי. רק בואו לא נגזים עם הסופרלטיבים. כולה משחק טלוויזיה, שזה עדיין ז'אנר נחות ביחס לתכנית בידור שקובעת פניני לשון, סדר יום, וחיקויים לא רעים. כמה רע זה כבר יכול להיות? כמה טוב זה יכול להיות? זה כמו לצפות בהגרלת הלוטו בשידור חי, אי אפשר ממש ליפול בזה. תנו לציבור אופציה לזכות במליון שקל וזה נהיה מעניין, מרגש, סוחף, וסוחט רייטינג. איטס א וין וין סיטואשיון.